בדרך למעלה:
מחלת גבהים -
מדריך הישרדות

גובה הוא מימד שכיף לנצל. שלג לסקי נמצא רק בגובה. וגם נופים, אולי היפים ביותר. כשמגיעים למזרח הרחוק, לדרום אמריקה, לאירופה ואפילו לטורקיה עולים לעיתים קרובות גם לאזורי גובה. השהייה והפעילות בגובה יכולה להוות בעיה ואפילו סכנה - בעיקר למי שלא מודע להשפעת הגובה על גופו. גם אם הייתם השאקלים של הגדוד וה-כ-ל קטן עליכם.

אז מה זה גובה?

נהוג להתייחס לגבהים שמעל 2,500-3,000 מטר כבעלי משמעות מבחינת הסיכון לפתח תופעות גופניות ורפואיות הקשורות לחשיפה לגובה.

מה אין שם שיש פה, או להיפך?

בעיקר פחות חמצן. לחץ האוויר יורד עם העלייה בגובה, וכתוצאה מהירידה בלחץ האוויר יורד גם לחץ החמצן ולכן יורדת גם כמות החמצן המוכנסת לריאות בכל שאיפה. בנוסף לכך, בגובה רב הטמפרטורות ואחוזי הלחות באוויר יורדים, ולעומתם עולה רמת הקרינה.

איך תגיב?

הגוף שלנו מגיב בלי להגיד הרבה. תגובות הגוף הן "אוטומטיות" ובאות להתאים את האספקה לצריכה (כמו בשלל מצבים אחרים) ולאפשר חיים רגילים ופעילות בתנאים החדשים. וככל שעולים יותר גבוה, דרושה הסתגלות ברמה גבוהה יותר.

ההתאמה למצב החדש מכונה "התאקלמות" והיא מתרחשת במספר צורות ובמשכי זמן שונים. לדוגמה האצה של קצב הנשימה היא תגובה מיידית ו"אוטומטית" של הגוף. ייצור מוגבר של כדוריות דם אדומות נוספות, העוזרות בהולכת החמצן לאברי הגוף, מתחיל בתוך כשבועיים. ואילו שינוי בהרכב הגוף (היחס בין שומן לשריר), מתחיל לאחר תקופות ממושכות יותר.

מה המשמעות של כל זה?

המשמעות היא שחלק חשוב מתהליכי ההסתגלות הוא לא מיידי ודורש זמן וחשיפה הדרגתית. למי שמגיע מחוף הים בתל-אביב, למשל, לא כדאי לנחות בפסגת האוורסט - וגם לא בגובה של 3,500 מטר או יותר - ללא הכנה מוקדמת.

רצוי מאוד להגיע לאזורי הגובה לאט, ורק לאחר שהייה בגובהי-ביניים. במקרים שבהם אין ברירה, ניתן להיעזר בתרופות, אך רק במידה מוגבלת. (גם בלוני חמצן ותאי לחץ ניידים הם אופציה, אבל היא לרוב לא זמינה במיוחד - וגם לא ממש נוחה).

מה קורה כשלא מקפידים על תקופת הסתגלות?

כשלא מקפידים על תקופת הסתגלות מתאימה, הגוף לא מצליח להסתגל לשינויים בקצב המתאים ומופיעים סימנים ל"סבל", בעיקר של המוח ושל הריאות. זוהי למעשה מחלת גבהים ויש לה כמה רמות.

איזה סוגים של מחלת גבהים יש?

מחלת גבהים היא הכינוי למספר תופעות ונהוג לחלק אותה לשלוש (כן, כן, גם באזרחות זה ככה...).

1. מחלת ההרים החריפה.

Acute Mountain Sickness

מתבטאת ב:

א. כאבי ראש המופיעים לרוב כשעה לאחר ההגעה לגובה "חדש", שמעל 2,500 מטר.

ב. חוסר תאבון, בחילה והקאות.

ג. חוסר יכולת להירדם.

ד. תשישות וסחרחורת.

חשוב להבין שלא בכל מקרה צריכות להופיע כל התופעות. גם כאב ראש לא מאוד חמור יכול להוות ביטוי למחלת גבהים, בייחוד אם הוא מלווה בחילות או חוסר שינה.

2. בצקת מוח תלוית-גובה.

High Altitude Cerebral Edema (HACE)

בצקת מוח תלוית-גובה היא התמשכות של סימני מחלת ההרים החריפה מעל 24 שעות והחמרה במצב עם הופעת חוסר יציבות, ערפול ובלבול. אם היא לא מטופלת מייד, בצקת מוח תלוית-גובה עלולה להוביל לאובדן ההכרה ולמוות.

3. בצקת ריאות תלוית-גובה.

High Altitude Pulmonary Edema (HAPE)

בצקת ריאות תלוית-גובה מתחילה לרוב לאחר יום אחד בגובה. בתחילה מופיעים קוצר נשימה במנוחה ושיעול יבש. בהמשך מופיעים עלייה בקצב הלב, חולשה, ישנוניות וכיחלון. אם היא לא מטופלת מייד, בצקת ריאות תלוית-גובה עלולה להוביל לאובדן ההכרה ולמוות.

בצקת המוח ובצקת הריאות בגבהים הן מחלות נדירות, אבל כדאי לזכור שהן קיימות. ומרגע שהרגשתם בתסמינים המאפיינים אותן, כדאי מאוד להפסיק לחכות ולהתחיל לפעול. במהירות.

אמצעי מניעה נגד מחלת גבהים

1. עולים רק בהדרגה! בגבהים שמעל 2,500-3,000 מטר מומלץ לעלות לא יותר מ-300 עד 600 מטר ביום ואז לשהות 24 שעות נוספות בגובה שאליו הגעתם.

2. מומלץ לישון בגובה נמוך יותר משיא הגובה שאליו הגעתם באותו יום.

3. רצוי לא לנחות בגבהים של יותר מ-3,000 מטר. אם אין לכם ברירה, ניתן לקחת כדור דיאמוקס (Diamox, Acetazolamide) שמשפר את ההסתגלות וההרגשה.

בשביל לקבל את הכדור או כדי להצטייד בו, צריך רופא?

כן צריך לדבר עם הרופא בשביל זה (אפשר גם רופאה).

יש דברים טבעיים שעוזרים?

יש המאמינים ששתייה מרובה מקלה על ההסתגלות. שווה לנסות את תכונותיו הייחודיות של תה החמאה הטיבטי. גם צמח הגינקו-בילובה עוזר להסתגלות לגבהים. המלצות לשימוש בו אפשר למצוא אפילו בספרות הרפואית הקונבנציונלית.

איך יודעים שחטפתי מחלת גבהים?

לא תמיד קל לדעת, ולכן כדאי להיות חשדניים. למרבה הצער, כאב ראש, הוא לא אירוע מאוד נדיר, ובתנאי גובה יש יותר מסיבה אחת להרגיש לא טוב. הזכרנו כבר גם את היובש וגם את הקרינה הגבוהה.

אז כן, אפשר גם להתייבש - ודי בקלות. גם תשישות ועייפות אחרי יום סקי או יום הליכה אינן אירוע נדיר במיוחד, אבל - אם אתם בגובה שמעל 2,500 מטר, שתיתם מספיק, אתם נמצאים במנוחה וכשעה לאחר שהגעתם למחנה מתחיל לכם כאב ראש, ואחר-כך גם לא בא לכם לאכול, ויש לכם קצת בחילה, וחוץ מזה אתם לא נרדמים חצי לילה – יש סיכוי לא רע שזה זה "זה".

אל תטעו: לפעמים בחילות והקאות הן התסמין המוביל במחלת גבהים, ולפעמים חולשה וסחרחורת. כשאתם בתנאי גובה עדיף תמיד לחשוב שייתכן והגובה הוא הסיבה למצב - ולנהוג בהתאם.

מה עושים כשכבר יש מחלת גבהים?

1. לא ממשיכים לעלות! נשארים באותו גובה, מקפידים על שתייה ושמים לב מה קורה.

2. לוקחים כדור נגד כאב ראש - כדור רגיל, כמו אקמול או אספירין או סתם איזה אדוויל או נורופן (אבל לא את כולם ביחד).

3. אם המצב לא משתפר, או אם הוא מחמיר, יורדים! מומלץ לרדת לפחות 500 מטר (ועדיף לא בלילה וכשאתם נמצאים על מצוק...).

4. כאפשרות אחרונה, לוקחים כדור בשם דיאמוקס. לכדור יש תופעות לוואי ויש מינונים מומלצים והנחיות ללקיחתו.

5. אם אין ברירה, המקום מבודד, אי-אפשר לרדת והמצב מחמיר, אפשר לטפל בכם בתרופות נוספות. אבל בשלב הזה, כבר כדאי לנסות לארגן חילוץ. באתרי סקי באירופה יש לרוב אמצעים למתן חמצן או לשמירה על סביבה בלחץ גבוה. בהימלאיה ההודית האמצעים זמינים פחות.

סיכום קצר

סבלנות. ס-ב-ל-נ-ו-ת. אם אתם בדרך לאתר סקי בגובה 3,200 מטר, מה כואב לכם לישון לילה בדרך בגובה 2,600-2,900 מטר? אם הגעתם לנפאל ואתם במצב של "ריצה לכיבוש", תכננו עוד יומיים בדרך. הנוף יפה יותר כשאין כאב ראש ואחרי שינה טובה בלילה.

ואם אתם בדרום אמריקה והמדריך המקומי מבטיח לכם לעלות לפסגה של 6,000 מטר בתוך שלושה ימים (ואפילו בתוך חמישה) דעו שאם לא הגעתם אליו "מאוקלמים", הוא "ירוויח את כספו" כבר בגובה של 4,000 ויחזור הביתה שמח בחלקו. בניסוח אחר, אם תעלו מהר מדי, תתפקדו פחות טוב, תסתכנו יותר והסיכויים שתגיעו למטרתכם יירדו. זה כדאי?

לחלק ב' של הכתבה: עוד 10 דברים שחשוב לדעת על מחלת גבהים

ד"ר דליה נבות-מינצר היא רופאה מתמחה ברפואת משפחה ועובדת במחלקת הילדים בבית החולים המרכזי לעמק בעפולה, מקבוצת שירותי בריאות כללית. בעבר היתה שיאנית ישראל ב"קרב 7", ובשנים 1983-1988 החזיקה בתואר אלופת ישראל במספר לא קטן של ענפים באתלטיקה קלה. היא גם מטפסת הרים וטרקרית