מטיילים מדוכאי חיסון:
נוסעים לטייל בעולם
עם המחלה (ונהנים)

 

• מה זה "מדוכאי חיסון"

• מה הסיפור עם חיסונים חיים?

• מה הסיפור עם חיסונים מומתים?

• אנשים הסובלים ממחלה ממארת
• נוטלי תרופות המדכאות את מערכת־החיסון
• אנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות
• אנשים ללא טחול
• נשאי HIV והחיים עם איידס

אוכלוסיית האנשים החיים לרוב במצב טוב ומאוזן אך מוגדרים "מדוכאי חיסון" נמצאת בעלייה מתמדת – וכך, באופן טבעי, עולה גם מספר האנשים המטיילים הנכללים בהגדרה הזו. ואנחנו בעד! רק רצינו שתדעו כמה דברים שיבטיחו לכם טיול בטוח, וחזרה הביתה במצב טוב ומאוזן - כפי שיצאתם לדרך.

 

• מה זה "מדוכאי חיסון"
אנשים שמקבלים טיפולים שונים שכרוכים בדיכוי מערכת החיסון. לדוגמה: מי שסובלים ממחלות פרקים, מי שסובלים ממחלות מעי דלקתיות, מי שלקו במחלות ממאירות שונות, מי שנזקקו להשתלת אברים וגם נשאי HIV, הנגיף הגורם לאיידס. במציאות של היום, גם אנשים שסובלים ממחלות כאלה או ממצבים כאלה רוצים לטייל – והם גם יכולים לעשות זאת, במספר הגבלות.

 

עד כמה חמור כל העניין הזה של "מדוכאי חיסון"?

קיימות דרגות חומרה שונות לדיכוי החיסוני. למשל, עם האנשים הסובלים מדיכוי חיסוני חמור ניתן למנות את אלה שסובלים מלויקמיה או לימפומה פעילות, מממאירות ומפושטות (שתי המחלות הן סוגים של סרטן, האחת בדם והאחרת במערכת הלימפה) ואלה הסובלים מאנמיה אפלסטית; אנשים המטופלים בטיפולים קרינתיים; מי שיש להם פגמים מולדים במערכת החיסון, מושתלי איברים, מושתלי מוח עצם (בשנתיים הראשונות שלאחר ההשתלה), וחולי איידס עם רמת תאי CD4 הנמוכה מ-200.

 

חסר חיסוני קל יותר קיים, למשל, באנשים חסרי טחול ובמי שסובלים ממחלות כבד וממחלות כליה כרוניות.

 

מי הם המטיילים מדוכאי החיסון?

רוב אוכלוסיית המטיילים הסובלת מדיכוי חיסוני כוללת גברים ונשים הסובלים ממחלות מעי דלקתיות וממחלות פרקים, המטופלים בתרופות מדכאות חיסון.

 

מהו הסיכון שבו נתונים מדוכאי החיסון?

הסיכון לסיבוכים במקרה כזה כפול: סיבוכים שנובעים מהמחלה הבסיסית וכאלה הנובעים ממחלות זיהומיות שונות, שבהן הם עלולים להידבק במהלך הנסיעה.

בהחלט.

עליהם להתייעץ לגבי כדאיות הנסיעה וגם לגבי ההיגיון שבה וזאת עוד בטרם פנו למרפאת המטיילים.
• איפה מרפאת המטיילים הקרובה אלי?

למה?

כדי לקבל חוות־דעת של מי שמטפלים במצבם באופן שוטף, וכדי לקבל, במקרה הצורך, גם מכתב הפניה שאותו יביאו איתם למרפאת המטיילים.

ומה עושים במרפאת המטיילים?

הרופא או הרופאה במרפאת המטיילים יעריכו את היעילות והבטיחות של כל המלצה הקשורה לנסיעה באופן נפרד.

בכל מקרה, על הנוסעים הסובלים מדיכוי חיסוני להצטייד בביטוח רפואי הולם ומקיף למדוכאי חיסון ולשאת איתם תיעוד רפואי מפורט של מצבם (בשפת ארץ היעד, ולכל הפחות גם באנגלית) - וגם תרופות בכמות מספקת. חשוב לדעת, שבמדינות מסוימות ייתכן ויתעורר צורך להציג מסמכים רפואיים המעידים כי התרופות שאותן אתם נוטלים, ואשר נמצאות במטען שלכם, נועדו לשימושכם.

בחזרה למעלה


 

• מה לגבי חיסונים? מה הסיפור עם חיסונים חיים?

לאנשים מדוכאי חיסון לא נותנים חיסונים חיים, אלא אם כן יש שיפור בתפקוד החיסוני - וגם זאת רק לאחר הערכה רפואית. חיסונים אלה כוללים את החיסון נגד חצבת-אדמת-חזרת (MMR), את החיסון נגד אבעבועות־רוח (וריצלה), ואת החיסון נגד קדחת צהובה.

מתי בכל זאת מקבלים אנשים כאלה חיסון?

ההחלטה על מתן חיסון כזה היא מורכבת ונשקלת בידי הרופא או הרופאה המטפלים והרופא או הרופאה במרפאת המטיילים. בקבלת ההחלטה מביאים הרופאים בחשבון את דרגת הדיכוי החיסוני ואת הסיכון האמיתי להידבקות במחלה ביעד. שיקול נוסף הוא יעילות החיסון באנשים הסובלים מדיכוי חיסוני, כלומר: עד כמה תתעורר תגובה חיסונית שתקנה הגנה כנגד המחלה.

לתשומת לב המטיילים לדרום אמריקה ולפנמה: אין מחסנים אנשים הסובלים מדיכוי חיסוני נגד קדחת צהובה.

מה עושים אם אני רוצה לנסוע ליעד הנגוע בקדחת צהובה ויש לי דיכוי חיסוני?

ההמלצה המקצועית היא פשוטה: לא לנסוע.

לא לנסוע?

בדיוק.

אם קיים דיכוי חיסוני חלקי ומדובר בנסיעה הכרחית - ניתן לשקול כן את מתן החיסון, אך יש לדון בכל מקרה לגופו. במקרים אלה, ייתכן בהחלט כי יעילות החיסון תהיה תת אופטימלית. כלומר, גם אם החיסון יינתן, וגם אם הוא לא יגרום לנזק בריאותי, הוא לא יקנה הגנה מספקת.

מה לגבי האנשים הקרובים לסובלים מדיכוי חיסוני... אם הם מתחסנים, האם זה לא מסכן את מי שסובלים מדיכוי חיסוני?

אין מניעה לחסן את בני ביתם של אנשים שסובלים מדיכוי חיסוני ואין צורך בנקיטת אמצעי זהירות כלשהם מצד המתחסנים לאחר קבלת החיסון.
 בחזרה למעלה

• מה עם חיסונים מומתים?

למטיילים מדוכאי החיסון אפשר לתת בחיסונים מומתים. ניתן אפילו להגיד שהקפדה על החיסונים הללו חשובה במיוחד למניעת הדבקה במחלות שונות, דוגמת טיפוס הבטן או צהבת זיהומית. מתן החיסונים הללו נעשה על ־פי אותן ההמלצות שניתנות למטיילים הבריאים, אם כי ייתכן שהתגובה החיסונית שתתפתח בעקבות החיסון תהיה פחותה יותר ואת, או אתה, תהיו מוגנים פחות.

רגע, מה זה בעצם חיסונים מומתים?

עם החיסונים המומתים ניתן למנות את החיסון נגד צהבת מסוג B, החיסון נגד צהבת מסוג A, החיסון נגד טיפוס הבטן, החיסון נגד פוליו, החיסון נגד כלבת, החיסון נגד דלקת קרום־המוח, החיסון נגד טטנוס, החיסון נגד דלקת מוח יפנית, החיסון נגד שפעת והחיסון נגד דלקת־ריאות.

זה נכון שאנשים מדוכאי חיסון רגישים במיוחד לזיהומים במהלך הנסיעה?

נכון.

הם נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בזיהומים הקשורים בהיגיינה של מזון ומים, דוגמת סלמונלה. נוסף לזיהומי המעיים הרגילים, גם מחוללים אחרים, שבמטיילים רגילים אינם גורמים על פי רוב לזיהום, עלולים לגרום להם למחלה קשה.

אז איך נזהרים?

מומלץ לשתות משקאות סגורים בלבד, או לחילופין לשתות מים שרתחו למשך דקה אחת לפחות. יש להימנע מבליעת מים בעת שחייה במקורות מים כלשהם. יש להצטייד בכדורי אנטיביוטיה דוגמת 

באנשים הסובלים מדיכוי חיסוני קשה ניתן לשקול יחד עם הרופא או הרופאה במרפאת המטיילים גם נטילת אנטיביוטיקה נגד שלשולים באופן מניעתי.

אילו זיהומים נוספים קיימים וכיצד ניתן להיזהר מהם?

נוסף לזיהומים אלו נמצאים המטיילים מדוכאי־החיסון גם בסיכון גבוה יותר לזיהומים של דרכי הנשימה, הן חיידקיים והן נגיפיים (כמו דלקת ריאות ושפעת). לפיכך מומלץ, בנוסף לחיסונים הרגילים, להתחסן גם נגד דלקת־ריאות (בחיסון הקרוי פנוימווקס 23 או Pneumovax 23) וגם כנגד שפעת בעונה. שווה לזכור, שעונת השפעת באזורים הטרופיים היא כל השנה. חיסונים אלה מומלצים גם לנוסעים לשיט באוניות נוסעים.

במקרים מיוחדים ישקלו הרופאים במרפאת המטיילים להמליץ על הצטיידות בכדורי טמיפלו (Tamiflu, Oseltamivir) לטיפול עצמי בשפעת במי שנמצאים בסיכון גבוה לסיבוכים.

חשוב לזכור, שברבות מהארצות המתפתחות ("העולם השלישי") קיים שיעור גבוה של שחפת באוכלוסייה. ניתן לשקול ביצוע תבחין עורי (מנטו) לשחפת טרם הנסיעה כבסיס להערכת חשיפה אפשרית לשחפת במהלכה.

מה עם מחלות המועברות בעקיצות?

הידבקות במחלות המועברות בעקיצות הוא סיכון מסוג אחר. הנוסעים מדוכאי החיסון צריכים להתמגן באורח יסודי כנגד עקיצות יתושים, זבובים, פשפשים וקרציות. גם טרדות טיול "רגילות", לכאורה, דוגמת סקביאס, עלולות לגרום בחולה מדוכא החיסון לזיהומים קשים ולסיבוכים מסכני חיים. הידבקות במלריה מסוכנת במיוחד לנשים הרות, לחולי איידס ולאנשים חסרי טחול.

בקרב האנשים מדוכאי החיסון יש כמה קבוצות עיקריות, שאם את או אתה נמנים עמן, כדאי לכם לשים לב למספר הנחיות נוספות. חילקנו אותם לקבוצות.
בחזרה למעלה

• אנשים הסובלים ממחלה ממארת 

לא מומלץ לחסן בחיסונים כלשהם במהלך מתן טיפול כימותראפי או קרינתי, למעט בחיסון נגד שפעת, בשל תגובה חיסונית חלשה.

אולם, בניגוד לחיסונים החיים, שאותם אסור לקבל במהלך הטיפולים הכימותראפיים והקרינתיים, ניתן לתת חיסונים מומתים.

לעתים, בשל תגובה חיסונית חלשה, יהיה צורך לחזור על החיסונים הללו לאחר שלושה חודשים מתום הטיפול הכימותראפי. במידת האפשר, מומלץ לתת את החיסונים הנדרשים, חיים ומתים כאחד, לפחות שבועיים לפני התחלת הטיפול מדכא החיסון.
 בחזרה למעלה

המשך הכתבה לאחר ההפניות...

 • נוטלי תרופות המדכאות את מערכת החיסון
באנשים אלה עלול הדיכוי החיסוני להמשיך עד שלושה חודשים לאחר נטילת המנה האחרונה של התרופה המדכאת את מערכת־החיסון.

גם כאן, יש להעדיף במידת האפשר מתן חיסונים לפני התחלת הטיפול, להימנע ממתן חיסונים חיים לאחר תחילת הטיפול ולחזור לעתים על חיסונים מומתים שניתנו במהלכו.

חשוב לציין, כי אין מידע רפואי לגבי הבטיחות של מתן חיסונים חיים ויעילותם לאוכלוסייה זו. העדויות על כך שתכשירים ביולוגיים עלולים לגרום לפעולה של שחפת רדומה ולרגישות יתר לזיהומים אחרים מכוונות את הרופאים לנקוט זהירות מיוחדת במתן חיסונים חיים לאוכלוסיה.

יש לשקול בכל מקרה לגופו את התועלת שבמתן החיסון כנגד הסיכון האפשרי. עם התכשירים מדכאי החיסון ניתן למנות תרופות כימותראפיות, סטרואידים (בתלות במינון ובמשך הנטילה), תכשירים ביולוגיים כמו רמיקייד (Remicade, Infliximab), יומירה (Humira, Adalimumab), אנטי־מטאבוליטים המשמשים בטיפול במחלות מעי דלקתיות ובמחלות פרקים כמו מתותרקסאט (Methotrexate), אזופי, אזתיופרין (Azopi, Azathioprine), פורי נתול, מרקפטופורין-6 (Puri-Nethol, Mercaptopurine) ותכשירים המשמשים לדיכוי דחיית שתל.

בחזרה למעלה


 

• אנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות
אצל אנשים הסובלים מלופוס, מחלות מעי דלקתיות, דלקת מפרקים שגרונית (ומחלות אוטואימוניות אחרות) אין מידע באשר לתגובה לחיסונים בהיעדר טיפול מדכא חיסון.

המידע הקיים בספרות אינו מצביע על סיכון מוגבר להתלקחויות של טרשת נפוצה לאחר מתן חיסון נגד טטנוס, החיסון נגד צהבת מסוג B או חיסון נגד שפעת. סביר מאוד להניח כי גם החיסונים האחרים, באופן דומה, אינם גורמים להתלקחויות.
 בחזרה למעלה

• אנשים ללא טחול
אנשים ללא טחול עברו הסרה כירורגית של הטחול (לעתים עקב תאונה), הקרנה לטחול או שתפקודו נפגע בעקבות מחלה אחרת, דוגמת תלסמיה או אנמיה חרמשית.

אנשים אלה נמצאים בסיכון של פי 600 לזיהומים קשים, וכשהם מטיילים הם צריכים לפנות לעזרה רפואית מיידית עם כל עלייה בחום הגוף חום ולקבל טיפול באנטיביוטיקה רחבת טווח.

בנוסף, חשופים מטיילים אלה לסיבוכים מסכני־חיים של מלריה.

עם זאת, אנשים ללא טחול אינם נחשבים מדוכאי־חיסון בכל הקשור לחיסונים, ואם זה המצב שלך, ניתן לחסן אותך כרגיל, גם בחיסונים חיים. עליך להתחסן גם בחיסון נגד דלקת ריאות (הקרוי פנוימווקס 23 או Pneumovax 23), בחיסון נגד דלקות קרום המוח (Mencevax ו-Hib), ובחיסון נגד שפעת.

בחזרה למעלה


 
• נשאי HIV והחיים עם איידס
הדברים האמורים בכתבה זו נכונים רובם ככולם גם עבור מטיילים הנושאים את הנגיף HIV הגורם לאיידס או לאנשים החיים עם איידס.

אנשים החיים עם איידס ונמצאים בדיכוי־חיסוני משמעותי מוגדרים כאלה שרמת תאי ה-CD4 שלהם נמוכה מ-200, או כאלה הסובלים ממחלה מגדירת־איידס (דוגמת שחפת, פטרת של הוושט, סרטן צוואר הרחם). לאנשים כאלה אסור לתת חיסונים חיים.

אשר לחיסונים המומתים, מומלץ להמתין ולחסן כשלושה חודשים לפחות לאחר התאוששות ערכי ה-CD4 באמצעות טיפול אנטירטרוויראלי כיוון שמתן חיסונים במצב של ערכים נמוכים איננו יעיל. עוד מומלץ לשקול לבצע בדיקה לחשיפה לשחפת (מנטו) לאחר החזרה מהטיול, כדי לוודא שלא התרחשה חשיפה המצריכה מתן טיפול מונע.
 בחזרה למעלה

דני אלון הוא מומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי "מאיר" בכפר-סבא, נמנה עם צוות מרפאת המטיילים של המרכז ומנהל משותף של פורום רפואת המטיילים של "20 פלוס"