למה נמיביה?
נכון, יש יעדים קרובים יותר באפריקה, אבל אין עוד ריכוז כזה של שטחים פתוחים, תופעות טבע, בעלי חיים וצמחים ייחודיים. שלא להזכיר את השבטים, ששומרים על מסורות חיים מלפני אלפי שנים ושנחשפו רק מעט מאוד לתרבות הלבנה. וחוץ מזה, בנמיביה תמצאו את דיונות החול הגבוהות והיפות בעולם. ואין דבר כזה באף מקום אחר.
הטיול בנמיביה נוח יחסית, כיוון שעדיין קיימות במדינה תשתיות דרום-אפריקניות מסודרות. זה אומר שיש חברות מסודרות להשכרת רכב (שנותנות שירות לא רע) ויש גם תשתית של בתי הארחה ואתרי קמפינג נוחים באזורים המושכים ביותר. וככה נמיביה מתאימה גם למי שצריך מיטה, וגם לאלה שטוב להם על הקרקע.
איפה ומה?
נמיביה נמצאת בדרום מערב אפריקה, צפון מערבית לדרום-אפריקה, לחוף האוקינוס האטלנטי. היא גובלת בדרום אפריקה, בבוצואנה, באנגולה ובזמביה. בעבר הרחוק היתה מושבה קולוניאלית גרמנית ובהמשך היוותה חלק מדרום-אפריקה ונקראה "הדרום מערב" ("The South West"). ב-1989 ניתקה מהמדינה האם והפכה מדינה עצמאית לכל דבר ועניין.
בירת נמיביה, ווינדהוק (
Windhoek), הנמצאת בערך במרכז הגיאוגרפי של המדינה, היא בחלקה עיר מערבית המאכלסת שחורים ולבנים. בווינדהוק נמצאים שדה התעופה הראשי של המדינה, משרדי הממשלה וגם הנהלת שמורות הטבע המעניקה שירותים שונים ובהם הזמנות לבתי הארחה ממשלתיים ומידע על שמורות הטבע בכל המדינה. העיר השניה בגודלה בנמיביה נמצאת לחוף הים ונקראת סוואקופמונד
(Swakopmund). זו עיירת חוף עם מבנים קולוניאליים ואוכלוסייה לבנה עם אוריינטציה גרמנית. יש שם אפילו חנות המוכרת מוצרים מהמורשת הנאצית, ותוכלו למצוא את ספרו של היטלר "מיין קאמפף", אם זה נורא דחוף לכם.
בין שתי הערים הגדולות מחבר כביש אספלט. חוץ ממנו יש עוד כביש סלול בציר דרום-צפון. וזהו. כל שאר הנתיבים במדינה הם דרכי עפר המדורגות על-פי איכותן ועבירותן. מרבית המדינה מאוכלסת בדלילות, ואפשר לנסוע ימים שלמים בלי לפגוש נפש חיה או מכונית אחרת. אם אתם אוהבים להתבודד, אם אתם אוהבים שקט, או אם סתם סוציופתים – זה אידאלי.
אז מה יש שם?
הכל חוץ מאתרי קניות גדולים. ובואו נדבר על חלק.
דיונות החול הגבוהות והיפות בעולם
האתר המרכזי באיזור הדיונות המדהים הוא "אגם החיים", או כלשון המקום ה-Sossusvlei. מדובר באגם מים מתוקים הנמצא ממש בלב איזור הדיונות, האגם הזה הוא תוצאה של בלימת נהר הצ'ואב Tsuchab River)), הזורם ממזרח למערב, לכיוון הים, ונבלם על-ידי החול בלב איזור הדיונות. המסע ל"אגם החיים" אפשרי לאורך ציר הנהר ובתקופות שבהן אין זרימה.
האמת היא שאין מילים לתאר את זה (אולי התמונות יעזרו). תארו לעצמכם קילומטרים של דיונות חול אדום לכל מלוא העין ועליהן משוטטים ראמים, ואז, במפתיע, פתאום, באמצע כל זה, אגם מים מתוקים שלצדו עצי שיטה.
"אגם החיים", באמצע שומקום. מתאים גם לילדות קטנות. צילומים: דליה נבות-מינצר
לא רחוק מאגם החיים נמצא "אגם המוות", או "עמק המוות ((Dead Valley. זה בעצם מיקומו הקודם של "אגם החיים" שנחסם בשל תנועת החול. העצים שסביב האגם התייבשו ונותרו עומדים על מקומם. מתים, יבשים, אך זקופים. המראה מדהים.
"אגם המוות". פה פעם היה אגם, וזה מה שנשאר
חווית הדיונות היא יותר ממראה. טיול למקום הוא לא עסק שלם בלי טיפוס על דיונה אחת לפחות. הן גבוהות, זה לא קל, אבל שווה כל רגע... עם קצת מאמץ, תזכו להגיע לפסגה של הדיונה המשוגעת (Crazy Dune) הנמנית עם הדיונות הגבוהות בעולם (וייתכן שהיא אף הגבוהה שבהן). היא מתנשאת לגובה של כ-330 מטר מעל פני הים וכ- 230 מטר מעל פני השטח. וזה לא הרבה פחות מהכרמל, אגב.
דיונות הן "תצורה דינאמית", יש בהן כל הזמן תנועה של החול וגובהן משתנה. חוץ מהקושי הפיזי אין בעיה לעלות לכל דיונה בסביבה, אין צורך במדריך. אבל שימו לב, ברגע שמתרחקים קצת מהאגם קל מאוד לאבד את הכיוון.
על הדיונות היותר מפורסמות תמצאו נתיבים של מי שעלו לפניכם (בעיקר אם לא הגעתם ראשונים על הבוקר ואם אין רוח). בכל מקרה הנתיב המועדף הוא לאורך "הסכין" של הדיונה ולא מכיוון המתלול החד. פירוט על איך להגיע ומה לראות תוכלו למצוא במלונות ובהוסטלים שבסביבה, בספרי ההדרכה (Lonely planet, Footprint ודומיהם) וכמו תמיד - ממטיילים אחרים.
חוף השלדים (Skeleton Coast)
לחופיה של נמיביה עובר זרם בנגאלה (Enguela Current), זרם ימי קר המגיע מאיזור הקוטב הדרומי. הזרם, המביא עימו דגה רבה, יוצר במפגש עם החוף המדברי תנאי מזג אוויר ייחודיים וקיצוניים. חופה של נמיביה הוא מדבר ברוחב עשרות קילומטרים שהחיים בו מתאפשרים הודות לכיסוי ערפל, הנוצר בשל הפרשי הטמפרטורות האדירים שבין הים לחוף. הערפל מכסה את היבשה לעומק של מעל 20 קילומטר ומאפשר קיום של מערכת אקולוגית הכוללת צמחים ובעלי חיים שלא תראו בשום מקום אחר בעולם. רק מספר קטן של נהרות מצליחים לחצות את רצועת המדבר בשלמות, פחות או יותר, ולהגיע עד הים.
האיזור אינו מיושב בבני אדם, אבל לעומת זאת - מושבות ענקיות של כלבי ים דווקא תוכלו למצוא שם, וגם תנים שחורי גב המנסים לגנוב את הפעוטות. שמו של החוף ניתן לו בשל תנאי ההפלגה הקשים לאורכו, שהביאו לאובדנן של אלפי ספינות לאורך השנים. השלדים של חלקן עדיין מבצבצים כשהם תקועים לאורך השרטונים הסלעיים. דמיינו את המלחים האומללים שהצליחו להינצל ולהגיע ל"חוף מבטחים" - ומצאו מדבר שממה קר ואפילו לא טיפת מים אחת לאורך מאות קילומטרים.
היום, למזלנו, יש דרך המתפתלת לאורך חלק מהחוף ולאורכה מספר מועט של בתי הארחה, המשמשים בעיקר דייגים חובבים מדרום-אפריקה. גם באיזור השומם והפראי הזה אפשר לפגוש בעלי חיים שגלשו מפנים היבשת והסתגלו לתנאי החיים. פילים חומים לא תמצאו באף מקום אחר באפריקה, ולפעמים תראו אפילו אריות יורדים לחוף.
הצעה חליפית: בקרבת שפכי הנהרות, למשל בדלתה של נהר אוניאב (Uniab) תוכלו לצפות בחיות שהצליחו להתאים עצמן לתנאים הקיצוניים כמו ראמים, צבאים, ועם מזל אפילו אריות ופילי מדבר שחיים בנמיביה בלבד.
האיזור מרהיב, שומם ויחודי, בדומה למרבית המדינה גם באיזור הזה לא תמצאו מועדוני לילה או פעילויות דומות, ישנם כמה חופי רחצה שפעילים בקיץ (החורף שלנו, למי ששכח, אנחנו בחצי הדרומי של הכדור...).
אטושה: הרבה חיות - ומקרוב
פארק הספארי הגדול אטושה (Etosha) נמצא כמה מאות קילומטרים צפונית לווינדהוק. המקום הוא בעצם מלחת מים בינונית (במושגים אפריקניים... בפועל היא בשטח של מדינת ישראל כולה), ולצידה "בורות" מים מתוקים.
בחורף הנמיבי, העונה היבשה, כאשר מתמעטים מקורות המים, מתרכזות חיות רבות סביב בורות המים ולכם, היושבים בנוחות במכונית, מתאפשרת חוויה מדהימה. אין עוד הרבה מקומות שבהם אפשר לראות אריות נלחמים עם פילים על הגישה למים. ועוד לא דיברתי על עדרי הזברות, הצבאים והגנו, הג'ירפות והציפורים הצבעוניות. בעונה הרטובה המלחה הופכת לגן-עדן לציפורים ולהקות ענק של פלמינגו ורדרדים מכסים אותה.
באטושה אפשר למצוא כמה בתי הארחה ממשלתיים, בעונת השיא (מאי-ספטמבר) כדאי להזמין מקום מראש. עם קצת מאמץ, אפשר להזמין מקום אפילו מהארץ.
מסע ברצועת עצי הבאובב
אף שנמיביה מאוכלסת בדלילות, ובמסע שלנו עד כה ביקרנו בעיקר באזורים שכוחי אל וריקים, בחלק הצפוני של המדינה, באיזור אובמבו לנד (Ovamboland), נמצא ריכוז האוכלוסיה הגדול ביותר. האיזור נקרא על שם שבט האובמבו, שהוא השבט הגדול בנמיביה, ואשר אנשיו עוסקים בחקלאות ובגידול בקר. אם עד עכשיו הרגשתם די לבד בשטח כאן תיתקלו בהרבה כפרים ובשדות מעובדים לצדי הדרך. האיזור זה הוא גם חלק מ"רצועת עצי הבאובב" הענקיים. בכפר אחד, למשל, תוכלו למצוא עץ שלם המשמש כמסעדה, עץ אחר המשמש כשוק ועץ נוסף, המשמש מוסך. דרך אגב, בניגוד למרבית המדינה, באיזור הצפוני של נמיביה יש מלריה ומומלץ לנקוט באמצעי המניעה המקובלים.
המדריך הנחוץ והלא לחוץ לרפואת מטיילים 2
מזרחית לאובמבו לנד שוכן מדבר הקלהרי
(Kalahari), שאותו מאכלסים הבושמנים, המלקטים נמוכי הקומה (זוכרים את הסרט "האלים משתוללים?"). בצפון המדינה, לא רחוק מנהר הקונאנה (Kunene) הענק, המהווה את הגבול בין נמיביה לאנגולה, מתגורר שבט מיוחד אחר, שבט ההימבה (Himba).
היזהרו אנשי "לוריאל"! לנשות ההימבה (בתמונה) יש פטנטים! צילום: דליה נבות-מינצר
אנשי ההימבה מגדלים בקר וחיים בבתי זרדים במתחמים משפחתיים. אגב, טיפ קטן: נשות השבט לא מתרחצות לעולם ונוהגות (בשביל היופי והאלגנטיות) למרוח את עצמן בשומן פרות מעורב באדמת המקום האדומה. ראו הוזהרתם. אם התלכלכו לכם הבגדים כשלחצתם ידיים, אפילו "אריאל אולטרה" לא תוריד אותם. את אנשי שבט ההימבה תפגשו לאורך הדרך כשתתקרבו לעיר המרכזית של האזור אופואו (Opuwo). אם תרצו לבקר באחד הכפרים (מתחמים משפחתיים ליתר דיוק) רצוי לשכור מתורגמן ולהביא תשלום, כלומר כמה שקי קמח ואורז או כדומה.
איך מגיעים?
כדי להיכנס לנמיביה עם דרכון ישראלי צריך ויזה, שאותה ניתן להוציא בקונסוליה הנמיבית בישראל. מהארץ ניתן לטוס ליוהנסבורג שבדרום-אפריקה ומשם בטיסת המשך לווינדהוק. אופציה נוספת היא לטוס דרך גרמניה, ומשם ישירות לווינדהוק או לסוואקופמונד. בווינדהוק ובסוואקופמונד יש מלונות רבים בדרגות שונות, וגם אתרי קמפינג. בסוואקופמונד יש גם בית הארחה ממשלתי.
איך מסתובבים, ועוד כמה עצות חשובות לדרך
השיטה המקובלת והמועדפת להתנייד היא לשכור רכב. מחירי ההשכרה גבוהים יחסית כיוון שהדרכים רעועות ברובן, בלאי הרכב גבוהה והתאונות מרובות. לפי סוג הטיול שאתם מתכננים כדאי לבחור בין רכב רגיל לרכב שטח. בנמיביה עצמה ניתן להשיג מפות כבישים של המדינה עם דירוג האיכות והעבירות של הדרכים השונות. רצוי מאוד לא לנסוע עם רכב יחיד (!) ובכל מקרה להצטייד בגלגל "ספר" נוסף. יש גם תחבורה ציבורית, אך היא לא מגיעה לכל מקום והיא כמובן איטית בהרבה.
הערה
שלא תהיה לכם טעות, לא סיכמנו כאן את נמיביה. המדינה המדהימה הזו מציעה הרבה הרבה יותר. רוצים עוד? נסו את האתרים הבאים.
http://www.namibweb.com//
www.grnnet.gov.na/intro.htm
www.lonelyplanet.com
www.met.gov.na
ד"ר דליה נבות-מינצר היא רופאה מתמחה ברפואת משפחה ועובדת במחלקת הילדים בבית החולים המרכזי לעמק בעפולה, מקבוצת שירותי בריאות כללית. בעבר היתה שיאנית ישראל ב"קרב 7", ובשנים 1983-1988 החזיקה בתואר אלופת ישראל במספר לא קטן של ענפים באתלטיקה קלה. היא גם מטפסת הרים וטרקרית