הדרך לנגאלאנד:
צחוקם של
בני האאו

שני בני הזוג המבוגרים דוברים רק את הדיאלקט המקומי של שבט האאו, שממנו למדתי רק מילים ספורות. "מונילה", היא מצביעה על החתול. כמוני, הוא מביט בה בעיניים מעריצות, עוקבות אחר המאמץ האיטי אך הנמרץ שבו מתפעלים הזקנים את משק הבית, כמדי יום ביומו.

אט-אט מפציעה השמש מבעד להרים, צובעת בחום את הכפר הניעור לחיים בפאתי הג'ונגל. אני מגלה סוג של התרגשות. אני עומדת להבין את תופעות הפרא הנגלות לי. אולי גם אפסיק להילחץ ולהיעלב מחוש ההומור הלא ברור לי. בתכיפות שאינה מסייעת לזרים שניחנו בעודף מודעות עצמית, בני האאו נוטים לפרוץ בצחוק קולני, החושף פה אדום ושיניים רקובות בחלקן מלעיסת פאן וטבק. חיוכם טהור ובפניהם המלוכסנות שקועות עיניים כהות. הם בוודאי לא מתכוונים להרע. לפעמים אני נעלבת  מהצחוק הזה. זה יעבור.

על אף השעה המוקדמת, ריח חזירים ניצלים כבר עולה באפי. חיות רבות נשחטות בקהילה אוהבת בשר זו, ואכילתן מתבצעת כאילו היו טרף. במהירות – אל הפה הפעור. מנוגד כל-כך ללבוש המודרני של בני האאו, לאנגלית השוטפת ולטוב-הלב הבלתי נלאה. ואולי לא. אני תוהה על סגנון חיים הנפרש לעיני.

מחדרה של ינגרלה, אחותה הצעירה של אלמלה, בבקתה השכנה, מתחילים לבקוע צלילי מוזיקת פופ המפעילה בקצב את כל בני הגילאים בבית המשפחה. הקהל כולו קוצף-גועש בהכנות לחתונה.

כל טוב הארץ ומשמניה הובאו מהג'ונגל. גזעי עצים שיהיו לשולחנות, לאחר שעורם יגולף ויישטף. גזעי עצים אחרים ייהפכו לכלי בית. גליל במבוק גדול מונח במדורה להקלת פתיחתו. בפחם וברצועת במבוק המשמשת כסרגל מסומנות עליו המידות – ואז הוא נחתך והופך ל"סט חדש" של ספלים וצלחות מסורתיות.

הגברים עונדים חגורה רקומה שבגבה מותקנת תושבת ל"דאו", הגרזן ההכרחי והרב-שימושי. איתו הם כורתים עצים, ראשים, חותכים ומנקים את עורות החיות שלא ניצלו וניצלו. או עומדות להיצלות. באמצעות ה"דאו"  גם מבצעים זקני השבט את התספורת המסורתית, המשווה לשיערם הבוהק והחלק את מראה הקסדה. קהל גדול של גברים כבר ישוב על מרפסת הבמבוק ומקלף ומכין סלסלות נצרים, שאותן ימלאו קלמנטינות - שי לאורחי החתונה המכובדים.

במטבח צפוף-התנועה פועלות הומות הנשים. חלק כותשות כמויות אדירות של פלפלי צ'ילי חריפים המונחים על עלי בננה לתבלין אורגני חריף מאין כמוהו. אחרות חותכות, קולפות ומפרידות ג'ינג'ר, דגים, בשר ומיני מזון רבים המיועדים לבישול. מנצרי הבמבוק מפיקות נשים אחרות את מרק הבמבו-שוט, אחד מטעמי הבסיס במטבח של בני האאו, שאת טעמו החדש והלא-מוכר התקשו בלוטות הטעם שלי לקבל.

חלוקת תפקידים היא על-פי השכבות החברתיות. הבנות הצעירות משרתות את הקהל הרחב, מבשלות סירי צ'אי עצומים ומגישות אותו כל העת לפועלים. הגברים החסונים והבנויים לתלפיות עמלים בבנייה, כורתים ונושאים מהג'ונגל עצי במבוק רבים. ואכן - לאחר ימים אחדים של עבודה, בית הבמבוק בן שלושת החדרים של משפחת לונגשאר הורחב במשטח נוסף ועכשיו מתנוססת עליו מרפסת כלונסאות לתפארת. הבית מוכן למוזמנים הרבים.

איפה פה החתונה? צילומים: אורית הנד

בינתיים, למרבה זעזועי, הולכת מכלאת החזירים שבחצר ומתרוקנת. את הריגת החזיר מבצעים בני האאו תוך השלכת כידונים בתנועות מלחמה וברוח קרב. המוכשרים יצליחו לפגוע בלבו של החזיר בדקירה אחת. בינתיים, מתבוססים חבריו למכלאה בדמו החם ובהפרשות גופו הנאנק והגוסס של חברם

הסטודנטים הצעירים, ששבו מלימודיהם האקדמאים במחוזות הודו השונים לחופשת חג המולד, ממלאים את הכפר חיים חדשים. הם מתגודדים במעגל סביב ענפי אשוח גדול, גוזרים ומפרידים את מחטיו, שישמשו ריפוד לבימת החופה. צעירות אחרות עוסקות בעיצוב התפאורה, מסלסלות חוטים וסרטים ומקיפות את החופה בתחרה לבנה.

הפרחים מסודרים באגרטלים במעמד הכומר. אחרי הכל גם את הכנסייה יש לקשט. כורסאות כרית בירוק פסטל, מושבים לחתן-כלה, מוצבות על הבימה, והמתחם כולו נעטף בדים צבעוניים. אחרי כמה ימים כמעט קשה להאמין שאנחנו בכפר באמצע הג'ונגל. ככה זה כש-700 בני אדם עוסקים בהכנות, וכולם משפחה אחת גדולה מאוד. מאוד.

 "חופשת ססמסטר" בצ'ונקטיה. הסטודטים

על הסכין

בינתיים, למרבה זעזועי, הולכת מכלאת החזירים שבחצר ומתרוקנת. את הריגת החזיר, בשונה משחיטת החיות היהודית, מבצעים בני האאו תוך השלכת כידונים בתנועות מלחמה וברוח קרב. המוכשרים יצליחו לפגוע בלבו של החזיר בדקירה אחת. בינתיים, מתבוססים חבריו למכלאה בדמו החם ובהפרשות גופו הנאנק והגוסס של חברם.

זה נראה אלים. אבל זה לא רק נראה אלים. זה אלים. שוב דוקרים, שוב דוחפים, שוב הופכים, עד שגופו הגדול של החזיר השחור המנוח נקשר לגזע במבוק ומועבר אל המדורה הגדולה שהוכנה לו, לצליית-ניקוי.

לאחר צליית הניקוי יגרדו הגברים את עורה החרוך של הבהמה ויעבירו אותה לקבוצת גברים אחרת, העוסקת בניקוי ובביתור הגופה לפיסות.

ואז? הבא בתור.

את האברים הרבים מבשלות הנשים בסירי ענק, שלא ראיתי כמותם אפילו במטבח של הגדולים שבסיסי חיל האוויר. וכאילו לא די בכך, חלקים נכבדים מהאנטומיה של החזירים השחוטים, בכללם הראש והרגליים, מוצגים לראווה במרפסת. מוזיאון צער בעלי חזירים, עוברת לי בראש המחשבה. עוד מעט קט, והאברים המוצגים ייארזו בעלי בננה ויחולקו כמנחה למשפחות ולחברים על-פי קרבתם ובהתאם לקודים של בני האאו.

ה מ ה מ

באותו הערב הלכתי עם אלמלה לביקור בבית דודה שנפטר. מספר חבילות של תמונות הועברו לעיוננו. הן תיעדו לפרטי פרטים את ההלוויה על כל שלביה. על-אף שאני רגילה למראות המוות הבוטים בעיתונות הישראלית של השנים האחרונות, הצליח מראה המת המאופר בארונו והקהל הבוכה שמעליו להטריד את מנוחתי.

המטבח על יושביו ספד בבכי את האירוע המתועד, כאילו (ואולי לא כאילו) הוא חי מחדש את המוות והאבל.

עוד אנו יושבים, ולמטבח הגיע משלוח אבלות - ראש חזיר, אחד ממוצגי מוזיאון המרפסת. הבחורה היפה והענוגה שלצידה ישבתי נטלה את הראש בטבעיות והניחה אותו על המדף, ממש לשמאלי. מבכים את מות הדוד, שוב, נעצמו עיניהם של בני האאו לפולחן התפילה ההמונית, וקולם שב ושיסע את החלל בקינות קולניות. התבוננו בנעשה, החזיר ואני, תוהים מהי תפיסת החיים במקום משונה זה.

ה מ ה מ

בסך הכל, עשרה חזירים ו-300 תרנגולות הקריבו את חייהם לטובת חתונת הענק. זהו חלקה של המשפחה בהוצאות הנישואין. הסעדת הפיות הרבים העומדים לבוא. אירוע הוא אירוע הוא אירוע, תמיד סביב פולחן האוכל, בכל מקום. ולא משנה אם מדובר במשפחה פולנית מחדרה או במשפחה של האאו בנגאלאנד. המכנה משותף. אכול ככל יכולתך.

בדרך הביתה מטקס האזכרה לדוד, בבקתה שבה אני מתגוררת, אני רואה את הנשים העמלות על שחיטת מאות התרנגולות והכנתן. במדרון הסמוך למרפסת, ליד עץ האשכוליות, נותרות רק הנוצות הרבות, עדות להקרבה העופית. זהו אינו לילה לשינה. האדמיניסטרציות רבות. ענייני הנישואין והכנסייה. יש לקשור את הקצוות האחרונים בנוגע לעוגת הכלולות. לאירוח ההמונים. רבים יישארו ערים כל הלילה. מעת לעת עולות ונישאות באוויר הלילה הצונן התפילות ההמוניות של הפולחן המוכר. וכל - הצחוקים הרמים ברקע, צחוקם של בני האאו, המלווה את עשייתם השמחה בצוותא.

זהו. הלילה הכל מוכן לחתונה.