וראנסי:
תתחבר לצליל
הפנימי שלך

אם אנחנו כבר מדברים על שירה, המורים המסורתיים מתעקשים ללמד שירה גם את מי שהגיע ללמוד נגינה על אחד הכלים. כי מבחינתם, הגוף הוא הכלי הראשוני. מי שלא יודע "לנגן" בכלי שלו (תתביישו לכם, למה תמיד לחשוב על סקס?) ולנשום נכון – לא יצלח לעבודה על כלי נגינה. המורים המודרנים יותר יתמקדו במוזיקה עצמה – תלוי לכמה זמן הגעתם, ועד כמה אתם רציניים.

היתרון הגדול של ורנאסי הוא שהיא כולה פסטיבל אחד גדול. כמעט בכל ערב תוכלו לשמוע קונצרטים בחינם (בעיקר באיזור האסי-גאט שהוא הגאט הדרומי ביותר שבו נפגשים נהר הגנגס ונהר האסי) או ב-Abc Gallery (מרכז הופעות שירה וריקוד). גם חתונות רחוב ופסטיבלים בעיר הן עניין יומיומי. בינואר-פברואר, בזמן חגיגות ה"שיווה רהטרי" (חג הינדי המוקדש לאל שיווה, אל הבריאה וההרס),  מתקיים בעיר פסטיבל ה" דהרופאד", שמוקדש כולו למוזיקה עתיקה – ואליו מגיעים אמנים מכל רחבי הודו.

מה אין שם:

אין שקט, אין שלווה ואין ניקיון. ורנאסי היא אחת הערים האינטנסיביות ביותר מבחינה רוחנית, נפשית ופיזית בהודו. סימטאותיה הצרות מכוסות באיכסה של פרות (ובפרות עצמן), ומכיוון שהיא גם מרכז דתי חשוב, בגתות שלאורך הגנגס נשרפות עשרות גופות ביום.

אז אם אתם בעניין של מוזיקה, אבל מצורעים לא מביאים לכם השראה, רצוי לנסוע לבומביי. גם היא מרכז לא קטן של לימודי מוזיקה (וגם שם יש מצורעים, אבל קצת פחות). אבל זה כבר לכתבה אחרת. ואפשר גם לנגן וללמוד ברישיקש ובפושקר – שהן ערים מופלאות ושוות ביקור בלי שום קשר. אבל גם זה עניין לכתבה אחרת.

למי זה מתאים:

לכל מי שרוצה לעשות הפסקה מהטיול, לנוח, ולהתמקד בכישרון שלו (גם אם אין לו אחד כזה). רצוי מישהו או מישהי שכבר טיילו ומכירים את הודו – כך שהמפגש עם האינטנסיביות של ורנאסי לא יפיל אותם לקרשים. שיעורי קול הם חוויה מופלאה גם למי שקולו עורבני משהו, מאחר שמדובר בעבודה עם הגוף והרוח ולא בהפיכה ל"כוכב הנולד" הבא. בקיצור, אתם לא צריכים להיות הראל סקעת. או מויאל (כל אחד ואחת לפי העדפותיו והעדפותיה).

"כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע", אומר פתגם הודי עתיק, אבל בוורנאסי לא כדאי להסתכן. אחרי מספר ימים של התאקלמות, מומלץ לרדת לאיזור האסי-גאט ולשאול את התיירים הזרים אצל מי מומלץ ללמוד.

כדאי גם להקשיב לקונצרטים הרבים, ללמוד להכיר את הנגנים ולחפש מורה ביניהם. איך בוחרים מורה טוב? איזי ביזי. מורה טוב הוא מורה שאהבתם את הביצועים שלו, התחברתם אל הצלילים שהוא מפיק, אל הקול שלו, אל הנגינה ואל מה שהוא משדר. וזה לא נגמר שם: אחרי שמצאתם מורה, מומלץ לקחת שיעור אחד או שניים כדי לוודא שיש ביניכם כימיה, כי לא כל נגן טוב הוא גם מורה מוכשר. הנוהג הוא לקחת שני שיעורים בשבוע, והמחירים נעים בין 40 ל-200 רופי לשיעור (וראו הוזהרתם: עלות השיעור לאו-דווקא מעידה על איכות המורה).

מתי:

בחודשי המונסון (אפריל עד אוגוסט), כשיורד גשם, ורנאסי הופכת לביצה של קקי ובוץ. חלק גדול מהגתות מוצף, חם ולח. החודשים העדיפים לשהות בה הם בין אוקטובר לפברואר, אז גם מגיעים אל וראנסי מוזיקאים מכל הודו, מתקיימים הפסטיבלים וההופעות בשיאן.

כדאי לזכור:

שבחודשים דצמבר – ינואר קר במיוחד, וכדאי להביא את הדובון.

סיפור אישי:

מוסר השכל:

כל אחד יסיק לעצמו.

איך מגיעים:

אל ורנאסי ניתן להגיע ברכבת ישירות מדלהי, מאגרה, או מרג`אסטן, ובגלל שהיא משמשת תחנת מעבר לכל הנוסעים צפונה (לנפאל) ומזרחה (לבנגאל), יש בה גם שדה תעופה.

רוב ה"גסט האוסים" ממוקמים בעיר העתיקה, באזור הגתות (לאורך הגנגס) ומחוץ לעיר העתיקה באזור שנקרא קנטונמנט. הגסט האוס הפופולרי ביותר מבחינת הישראלים הוא ה"שנטי גסט האוס" שנמצא בעיר העתיקה – ולו גג פתוח עם נוף של כל העיר ומסעדה המגישה בין היתר שקשוקה ומלאווח (בסביבות ה-100-150 רופי ללילה). מומלץ לנחות שם, ולעבור הלאה כשתתאקלמו.