בתמונה מימין למעלה: תופסים ראש
ב-Callejon-de-Hamel, בלה הבאנה.
הכתובת על הקיר אומרת: "החיים הם צעד
אחד, המוות - דרך שלמה".
קובה נותרה בין המדינות הקומוניסטיות האחרונות בעולם. היא מוכרת לכולנו במוזיקה האנרגטית, בסיגרים האגדיים, ברום המשובח ובשמחת החיים של תושביה. אך לקובה יש צדדים נוספים הנסתרים מעיני העולם. עד שלא תהיי שם, לא תדעי שזה קיים.
קובה היא הארכיפלג הגדול ביותר באיים הקרויים האנטילים הגדולים, והיא ממוקמת במקום טוב באמצע בין האוקיינוס האטלנטי, הים הקריבי ומפרץ מקסיקו.
משטרו הקומוניסטי של הנשיא פידל קסטרו מקשה על האזרחים ומבודד אותם מרוב המתרחש בעולם: קיים איסור מוחלט לצאת מגבולות המדינה ללא אישורים, יש סלקציה על כניסת תיירים ממדינות מערביות, רק רשתות תקשורת מקומיות מורשות לפעול באי ופועלת בו צנזורה הדוקה על סרטים ומוזיקה המגיעים ממדינות אחרות. בנוסף לכך, יש ניסיון לבודד את התיירים מהאזרחים קובנים עד כדי מעקב ומעצר קובנים שיוצרים קשרים אישיים עם תיירים שלא במקומות ציבוריים.
ב-1992, עם חלוף העתים, ובעקבות התהפוכות הגלובליות והקשיים הכלכליים, התיר קסטרו, השולט באי ביד רמה מ-1959, את חופש הפולחן, והקובנים רשאים היום לעבוד את אלוהים כאוות נפשם. למרות זאת, עד היום כ-40 אחוזים מתושבי האי רואים בעצמם אתאיסטים.
התושבים המקורים של קובה היו אינדיאנים בני השבטים סביוניי וארוואק. מאז חלו שינויים רבים בהרכב האוכלוסייה: ב-1526, סמוך להכחדתה של האוכלוסייה האינדיאנית, הובאו אל קובה עבדים אפריקניים רבים ככוח עבודה זולה. הללו לא באו מרצון, אלא בכפייה. במחצית המאה ה-19 הושם קץ רשמי לסחר העבדים וגויסו כמה מאות אלפי סינים כפועלים במטעי קנה הסוכר. בד בבד היגרו אל קובה גם הרבה ספרדים, ולעומת זאת קובנים רבים היגרו מהאי בשנים הראשונות לאחר תפיסת השלטון בידי קסטרו. הן בשל המצב הכלכלי והן מחמת התנאים הפוליטיים.
מבין הקובנים המשייכים עצמם לדת כשלהי, הרוב הם נוצרים קתולים. אלא שלא מדובר בקתוליות המוכרת לנו מאירופה, כי אם בתערובת של נצרות ופגאניות הקרויה סאנטריה (Santeria), המבוססת על תרבות עשירה ואורח חיים שאותו מנהלים מאמינים רבים בקובה, הפוקדים, במקביל, גם את הכנסייה.
"קובה קלאסי": סיגר בפה, קונטרבס ביד
רוב האפרו-אמריקנים מאמינים בסאנטריה הקרויה גם "רגלה דה אוצ'ה" (Regla De Ocha): דת אפרו-קובנית, שהיא בעצם פולחן של קדושים נוצרים שמאחוריהם מסתתרים אלים אפריקניים. מדובר במין מיזוג בין עבודת אלילים לסגידה לקדושים הקתולים. סממני הפולחן של הסאנטריה מזכירים במקצת את הוודו, אך בניגוד לוודו – הסאנטריה לא נועדה להרע.
16 אלילים ואלוהים אחד
הסאנטריה התגבשה בקובה במהלך המאות ה-16 עד ה-19 בקרב עבדים שחורים שהובאו באותה תקופה מאיזור שבט היורובה (Yoruba) ששכן בדרום ניגריה ובבנין של היום.
כדי שהעבדים יוכלו לעבוד את אליליהם בנחת תחת מרות הספרדים, נוצרו מקבילות אפרו-קובניות לרוב הקדושים הקתוליים. למרות זאת, לספרדים לא תמיד היה נוח עם הסאנטריה ופעמים רבות הואשמו העבדים בעיסוק במאגיה שחורה ובהקרבת קורבנות אדם. העבדים, מצידם, טענו בתוקף כי הם מסתפקים בהקרבת תרנגולות ותיישים והשתדלו, באופן כללי, לשמור את מורשתם בסתר.
בסאנטריה יש אל אחד ושמו אולופי (Olofi) והוא הבורא התיאולוגי, בדומה לאמונת הנוצרים, אך הוא אינו קשור לאדמה. האלילים האחרים, ששמם אורישאס (Orishas), הם אלה המקשרים בין אולופי למאמיניו ומקשיבים להם. קיימים 16 אורישאס, ובדומה להינדואיזם, לכל אחד מהם צבעים וסימנים המזהים אותו ותואמים לאופיו.
כך למשל, האל אובאטאלה (Obbatala) הוא אל הלובן והטוהר, ותפקידו להגן על הראש. סמליו: בגדים לבנים, כתר צבעוני, יונה ונחש.
אוצ'ון. אוהב דבש
צילומים: www.archivocubano.supereva.it
אוצ'ון (Ochun) הוא אל האהבה. הוא חי בנהרות, לובש בגדים צהובים, אוהב דבש, משקאות קלים וכינורות.
ימאיה. האמא של האלים כולם
ימאיה (Yemaya) היא אלת הים ואם כל האורישאס. היא לובשת בגדים כחולים ויש לה יכולות אדירות של מתיקות וכעס.
צ'אנגו. מי מלך?! מי מלך?!?!
צ'אנגו (Chango) הוא מלך האורישאס. הוא אל האש, הברק, המלחמה, המיניות והזכרות. באופן לא מפתיע, צ'אנגו הוא בעל גרזן, חרב וכתר המשובץ באבנים צבעוניות, הוא מעריץ בננות וריקוד ושמו הנוצרי הוא סנטה ברברה (כאשר מחצית השנה הוא משמש כפטרון הנשים ומחצית השנה כפטרון הגברים).
בנוסף לאלה מאמינים הסאנטריסטים גם באליל אלגווה (Algaba), שהוא אל הדרכים, ובאוקו
(Oco), אל הגשם.
פריחה דתית
רדיפת הנצרות בימי השלטון הקומוניסטי, עודדה בדרך עקיפה את פריחתן בסתר של הדתות העממיות. מאז התיר ממשל קסטרו את חופש הפולחן הדתי ואת קיום חגיגות הסאנטריה, התרחב מעגל המאמינים עוד. בעבר עסקו רק שחורים בסאנטריה, אך כיום היא פופולרית גם בקרב בני תערובת ולבנים מכל השכבות הציבור - ואף בקרב תיירים.
מנהלי הטקסים הדתיים נקראים סאנטרוס
(Santeros), והם כוהנים שלא קיבלו הכשרה רשמית, אלא ניחנו בכוחות על טבעיים שבמקרים רבים עברו אליהם בירושה.
הסאנטרוס גורסים כי הם מעתירים בפני האלים כדי לקבל מהם את הכוח לעשות טוב, וכי אין בכוחם לעשות רע. הם לובשים לבן במשך כל השנה ודבקים באורח חיים מחייב וקשה ביותר, שבמסגרתו ייענו כמעט לכל אחת מבקשותיהם של המאמינים: מטיהור ודיבור עם האלים, דרך ניבוי העתיד ועד העלאת רוחות מתים. במקרים קשים הם גם רוקחים תרופות נגד אימפוטנציה.
בעבר היו מקריבים במהלך הטקסים תיישים. כיום הטקסים הקורבן הוא בדרך כלל תרנגול, שלרוב הוא מוקרב "וירטואלית" בלבד (עקב יוקר המחיה) וזוכה להישאר לגמרי בחיים גם לאחר הקרבתו לאלים.
כל טקס מעוצב על-פי האורישה הראשי שלו מוקדש הטקס ופסלו – או פסלה - מוצב בפתח דלת החדר, בתוספת אלמנטים של אורישאס אחרים כמו בגדים, פרחים, פירות, מאכלים המשויכים לאורישה – וכמובן, סמלים המייחדים אותו או אותה.
בחדר בו עורכים את הטקס מקימים מעין מקדש לאורישה. במרכז הטקס עומד הפילון (Pilon) שהוא מעמד עץ עליו יושב הסאנטרו בשעת הטקס כדי לתקשר עם האורישה. לצדו של הפילון עומדת הבאטה (Batea), תיבת שעץ שבה שוכנת רוח האורישה ורק לסאנטרו מותר לפתוח אותה.
בכל טקסי הפולחן קיימים מוטיבים החוזרים על עצמם ומטרתם להביא לידי קשר עם האורישאס, כמו שירה, תפילה, מוסיקה, ריקודים, טראנס והקרבת קורבנות. בטקסים נעשה שימוש בתופי באטא (Bata) בגדלים שונים ובאגוגו (Agogo) שהוא סוג של רעשן אפריקני. הטקסים נמשכים ממספר דקות ועד מספר שעות וכוללים שימוש בחרבות, הבערת נרות ואגוזי קוקוס, סיגרים, גולגלות ופרחים. לרוב, כוחן המאגי של הנשים גדול מהגברים, ומצבי הטראנס שלהם משכנעים יותר.
בתום הטקס תורמים המאמינים כסף, שמטרתו קניית חפצים לאורישאס.
אז איפה לראות את זה?
בירת הסאנטריה היא סן-דייגו דה קובה, אך שם, בדומה לדתות אחרות ולמקומות אחרים על-פני הגלובוס, הכסף משחק תפקיד חשוב בחיי הכוהנים והללו עלולים לדרוש אף יותר מ-100 דולרים אמריקניים להשתתפות בטקס (המחיר מתייחס לתיירים כמובן). מחיר דומה יבקשו גם בהוואנה, בירת קובה.
אז מה עושים? כוהני סאנטריה ניתן למצוא בכל רחבי קובה ודווקא הטובים שבהם הם הכוהנים העממיים. עיירת החוף ברקואה (Baracoa) התפרסמה כאחד בעלי הטקסים המרשימים ביותר המתקיימים ללא תשלום.
יש עוד דתות המצויות בקובה, וביניהן פאלו מונטה (Palo Monte) המוכר גם בשמו רגלה מאיומבה (Regla Mayombe), שהובאה לאי על-ידי עבדים אפריקאים מאזורים באפריקה שהיום שוכנות בהם הארצות קונגו, זאיר ואנגולה. הכת מבוססת על פולחן המתים. המאמינים נקראים פאלרוס (Paleros) ומאמיניה נוטלים חלק בטקסי הפולחן, שהם על גבול כישוף אפל.
דת נוספת היא האבאקואה (Abakua) היא מעין אגודה לעזרה הדדית המיועדת לגברים בלבד. מקורה באזורים שהיום נמצאות בהם המדינות ניגריה וקמרון. בחגיגות המשתתפים מתחפשים לשטן, מנגנים ורוקדים. תחפושת השטן, בכלל, היא חלק בלתי נפרד מהפולקלור בקובה.
השתתפתם? הרווחתם. חוויה לכל החיים.
עוד 6 דברים שלא
ידעתם על קובה
ח בעולם כולו יש יותר מ-400 מיליון נשים אנאלפביתיות. אף אחת מהן אינה קובנית.
ח פידל קסטרו נכנס לספר השיאים של "גינס" בקטגוריית הנאום הארוך היותר (4:29 שעות).
ח בקובה אפשר למצוא את הקרפדה והציפור הקטנות בעולם (קרפדת
ה-Eleutherodactylus Limbatus שגודלה כסנטימטר אחד, וציפור ה-Mellisuga Helenae, שגודלה כ-6.5 סנטימטרים).
הכי קטנה בעולם
גם הכי קטנה בעולם
הכי שורד בעולם
ח בתקופה הקשה ביותר של השלטון הקומוניסטי באי, איבד אדם מבוגר בין חמישה ל-10 קילוגרמים בממוצע, עקב חוסר מזון.
ח בקובה אסור להרוג פרות לשימוש עצמי, אלא אך ורק למסעדות ולמלונות של תיירים.
ח על אף החרם הרשמי של קובה על החברה האמריקנית, ניתן להשיג קוקה-קולה בכל מקום באי.
קרן לב מטיילת (המון) בעולם ואוהבת את זה. היא חזרה לא מזמן משיטוט של שלוש שנים באמריקה הלטינית ומנהלת את פורום "מוצ'ילרית עם לב" ב"20 פלוס".