למה לנסוע?
המדינה הזו מדהימה. אין עוד מקום בעולם שבו רואים כל-כך הרבה הרים, כל-כך גבוהים וכל-כך קרוב. למי שאוהב ללכת ברגל, גם אם הוא לא "טרקר" מושבע, יש אינספור אפשרויות לטייל בנפאל, אפילו טיולים ארוכים (התמונה שבראש העמוד צולמה בסביבות העיר פוקרה). מסלולי ההליכה במדינה (הטרקים) מוסדרים ומסומנים היטב במפות טובות, ולאורכם של מרבית מסלולי ההליכה חדרי אירוח רבים (Guest Houses) חלקם בתוך כפרים וחלקם במקומות שהוקמו לצורך זה.
בצורה כזו ניתן ללכת מדי יום כמה שרוצים, לישון בלילה בחדר על מיטה (לא חמישה כוכבים, אבל על מזרן), לאכול מידי יום במסעדה, עם תפריט מגוון (פחות או יותר) ולהתקלח כל כמה ימים. עצלנים? לא רוצים לסחוב את הציוד שלכם? אפשר לשכור סבל (Porter) בזול בעלות של ארבעה-חמישה דולרים ביום.
"סדהו", אנשים קדושים, ברחובות קטמנדו
לא רק טרקים
פרט לטרקים נפאל מציעה מגוון ענק של מראות וחוויות. בקטמנדו ובעמק שסביבה יש שווקים תיירותיים יותר ותיירותיים פחות, מקדשים גדולים ואתרי פולחן של הדתות השונות, שבהם אפשר לראות טקסים עתיקים המתקיימים גם היום באותו אופן שבו קוימו אלפי שנים.
מי שמסתכל מסביב יכול לראות דברים שכבר לא רואים בסביבה שלנו לפחות חמישים שנה. גם אם אתם מהעמק, חריש במחרשת עץ ושוורים לא ראיתם במו עיניכם, אלא אם כן יצקתם מים על ידיו של יהושע חנקין גואל אדמות העמק. גם בנייה בטיט וטחינת קמח בטחנות מים זה לא משהו ששגור אצלנו.
העיר השנייה בגודלה בנפאל היא פוקרה, מערבית לקטמנדו, השוכנת לצד אגם גדול ויפה ומעליה מתנשאות כמה מהפסגות הגבוהות במדינה ובעולם כולו. פרט להיותה נקודת מוצא נוספת לטרקים, מציעה פוקרה שלל של אפשרויות טיוליות. מרכז העיר תוסס ותיירותי, ולא חסרים בה מועדונים, פאבים ושאר מקומות בילוי. מי אמר שאי אפשר לתפוס ראש בנפאל? אם אתם יותר מרובעים, ניתן לשכור אופניים ולטייל בעיר ובסביבתה. לא כדאי לוותר גם על שיט באגם.
חלקה הדרומי של נפאל שטוח יחסית וחם יותר. פארק הטבע הגדול צ'יטואן (Chituan) הממוקם באזור השפלה, מפורסם בקרנפים הלבנים, בחוות התנינים ובטיגריסים שבו. בפארק יש גם חווה קטנה לגידול פילים ואפשר לטייל בפארק על גבם.
ראפטינג (ותשכחו מה שאתם זוכרים מהירדן)
אם מה שאתם אוהבים זה מים, בנפאל תוכלו ליהנות משיט נהרות (ראפטינג) בנהרות שוצפים ובנופים תלולים ומיוערים. ותשכחו מה שאתם יודעים מהראפטינג בירדן, שהוא, בהשוואה לראפטינגים בנפאל כמו נסיעה נעימה על וספה לעומת דהירה ב"פרארי" ב-250 קמ"ש על האוטובאהן בגרמניה. גם כאן ההיצע גדול מאוד וזול יחסית וכל אחד יכול לבחור את דרגת הקושי ואורך השיט המתאים לו. יש מספר חברות המוציאות שיוטים בקטמנדו ובפוקרה, כמעט בכל משרד נסיעות ניתן להצטרף לקבוצה או לתאם שיוט לקבוצה של מספר אנשים.
איך מגיעים?
מישראל – בטיסה. מקובל לטוס דרך הודו (דלהי), או דרך תאילנד (בנגקוק) לקטמנדו. טיסות זולות יותר יש דרך מזרח-אירופה וארצות חבר-המדינות (ברית-המועצות לשעבר). ההיצע משתנה מדי עונה. צריך לחפש דילים טובים. ניתן לטוס גם דרך ירדן לבנגקוק, או עם החברה של נסיכות קטאר ישירות לקטמנדו (לאלה שמעוניינים לצבור עוד כמה חוויות).
יאק בשלג. צילום: דליה נבות-מינצר
איך נוסעים בנפאל?
אז ככה, הכבישים בנפאל... בעמק קטמנדו יש כמה כבישים סלולים. אספלט על הכביש תוכלו למצוא גם בעוד מספר קטן של נתיבי תחבורה ראשיים. וזהו. וחוץ מזה, מצב התחזוקה של הכבישים ירוד והם מתפתלים בשיפועים גדולים.
חלק גדול מהכבישים במדינה הם לא יותר מדרכי עפר צרות שמטפסות במיתלולים ענקיים. מי שלמד נהיגה בסן-פרנסיסקו אולי ירגיש בבית, השאר יצטרכו להסתגל. מה הכוונה? הכוונה היא שכמעט כל נסיעה שתבחרו לעשות תיקח יום (בין שש ל-16 שעות או יותר). במרבית המקרים הנסיעה תהיה מתישה. לאורך הכבישים קיימות נקודות בדיקה לא מועטות של הצבא הנפאלי. הצבא והמשטרה מתעניינים במיוחד באזרחים הנפאלים ולא בודקים כמעט את התיירים.
איך אתם נוסעים בנפאל?
אפשרות הנסיעה הזולה ביותר היא באוטובוס הרגיל (מה שקרוי ב"אנגלית מטיילית" Local bus). התכוננו לחוויה תרבותית צפופה ואיטית בחברת העם הנפאלי, כבשים, עיזים ותרנגולת אחת או שתיים. מעשנים? אין צורך להצטייד בסיגריות. תוכלו ליהנות מעשן הסיגריות הסמיך של שותפיכם לנסיעה. הרפתקנים? תוכלו לבחור לנסוע על גג האוטובוס, אך גם שם איכות האוויר (הקרקורים והפעיות) לא יהיו טובים יותר... מי אמר שלא צריך קצת לסבול בשביל הנופים המדהימים.
משרדי נסיעות שונים מוציאים אוטובוסים לתיירים, הנסיעה נוחה בהרבה, לרוב גם יותר מהירה, אבל היא עולה פי עשר (עדיין זהו מחיר נמוך בהרבה ממחיר הנסיעה באוטובוס בישראל). אפשרות נוספת היא לשכור מונית, מוניות יש מכמה סוגים, יש מכוניות פרטיות, ג'יפים, מיני-ואנים ואפילו אוטובוסים פרטיים. המחירים גמישים ותלויים מאוד במספר השותפים, בנקודת המוצא, בהיצע ובביקוש, באיכות הדרך וברמת הסיכון לפגוש על הכביש את חברי המחתרת המאואיסטית הנפאלית ועוד כמה גורמים שלא תמיד תצליחו להבין.
בנפאל אפשר גם לטוס למספר מקומות, יש טיסות לפוקרה וכן לכמה מקומות לאורך הרכס. אפשר גם לטוס בטיסת סיור ליד פסגת האוורסט מקטמנדו וחזרה, המחיר - קצת יותר ממחיר הטיסה לאילת וחזרה.
בעניין המחתרת המאואיסטית
כן מאו טסה דונג (מייסדה ומנהיגה ההיסטורי של סין הקומוניסטית, לאלה מכם שגדלו רק על MTV וערוץ הילדים) כבר מת, אבל יש לו מורשת. המחתרת המאואיסטית בנפאל היא התנועה המתנגדת לשלטון המלוכני. המחתרת שולטת היום בחלקים גדולים של המדינה, מבצעת פיגועים בעיקר נגד הצבא והמשטרה ואחראית למהומות שונות שמטרתן אחת: יצירת לחץ להפלת המשטר.
השפעת פעילותה של המחתרת על מטיילים ותיירים שמגיעים לנפאל גברה מאוד בשנים האחרונות. לא מעט מטיילים נתקלו במחסומים של המחתרת שבהם נתבקשו לשלם דמי מעבר, לרוב בסכומים לא גבוהים. המחתרת גם מנהיגה שביתות כלליות ברחבי המדינה ומדי פעם מונעת מעבר כלי רכב בעורקי התחבורה הראשיים. לרוב, המחתרת מודיעה מראש על הסנקציות שהיא עומדת לנקוט ומאפשרת לאוכלוסייה ולתיירים להתארגן. ככה זה כשמנהלים מהפכה מאורגנת. פעולות המחתרת לא מכוונות נגד תיירים, ובאופן רשמי המחתרת לא פוגעת בתיירים ובמטיילים זרים. אם נתקלתם במחסום וביקשו מכם כסף, מומלץ (בחום!) להימנע מה "אינסטינקט הבסיסי" (הישראלי) ולא להתמקח במקרה זה. שלמו ולכו לשלום.
בקטמנדו יש קונסוליה ישראלית המושיטה עזרה במקרה הצורך למבקרים הישראלים, ומהווה גם נקודת מפגש וקבלת דואר למטיילים.
ד"ר דליה נבות-מינצר היא רופאה מתמחה ברפואת משפחה ועובדת במחלקת הילדים בבית החולים המרכזי לעמק בעפולה, מקבוצת שירותי בריאות כללית. בעבר היתה שיאנית ישראל ב"קרב 7", ובשנים 1983-1988 החזיקה בתואר אלופת ישראל במספר לא קטן של ענפים באתלטיקה קלה. היא גם מטפסת הרים וטרקרית