קירגיסטאן, לשעבר אחת הרפובליקות המרכז-אסיתיות של ברית-המועצות. ממוקמת בחלק הדרום-מזרחי של מרכז אסיה, בצפונו של הרכס ההימלאי, ובה אפשר למצוא כמה רכסים שהם מהגבוהים בעולם. שיטחה של קירגיסטאן 200,000 קילומטרים רבועים (בערך הגודל של בריטניה) ויותר מ-40% מהם בגובה של יותר מ-3,000 מטרים מעל פני הים. בכל השטח הזה חיים רק כ-4.7 מיליון תושבים ש-65% הם קירגיזים מוסלמים, כלומר מאוד לא צפוף שם.
במאות האחרונות היתה קירגיסטאן נתונה לשלטונן של מעצמות שונות (המוסלמים, המונגולים, האוזבקים, הסובייטים) כך שאפשר לפגוש בה היום ערב רב של קבוצות אתניות. את הנוודים הקירגיזים שאבותיהם היגרו לאיזור המזרחי של המדינה (רכס טיאן שן) במאה השמינית לספירה; את צאצאיהם של המונגולים שיושבו באיזור קירגיסטאן על-ידי ממלכות הבת של האימפריה המונגולית (אוכלוסיית בישקק של היום); וכמובן את הרוסים שהיגרו למדינה בתקופת השלטון הסובייטי.
סוסי פרא בערבות קירגיסטאן. צילומים: ברק רינת
אם כבר הזכרנו את תקופת השלטון הסובייטי, כדאי לדעת שבתקופה ההיא היתה קירגיסטאן אסם הכותנה של האימפריה (במסגרת התכנון הגלובלי של ברית-המועצות). "תכנון גלובלי" אחר, שהונהג בתקופת סטלין, היה "היישוב מחדש", ובתקופה זו נהרגו או נמלטו על נפשם כמאה אלף קירגיזים שהתנגדו למדיניות זו.
ב-1990, עם התמוטטותה של ברית-המועצות, קיבלה קירגיסטאן את עצמאותה והפכה לדמוקרטיה נשיאותית. הנשיא אסקאר אקאייב שהנהיג אותה ב-14 השנים הראשונות, הופל בתחילת 2005 בהפיכה מוסלמית.
נוסעים אחורה בזמן
במובנים רבים, ובעיקר לישראלים שאינם שולטים בשפה הרוסית או הקירגיזית, טיול בקירגיסטאן הוא "מסע אל הלא נודע". עם זאת, אזורים מסוימים במדינה הם אתרי נופש ותיירות נודעים ששמם יצא למרחוק במרכז אסיה ובמדינות ברית-המועצות.
קירגיסטאן "נפתחה למערב" רק לפני כעשר שנים. רוחות הפיתוח עדיין לא שטפו את מרביתה, ולכן עדיין ניתן לראות בה מסורות, מנהגים ושיטות עבודה עתיקות. מטיילים ותיירים הם מוצר לא מאוד נפוץ, בינתיים, ולכן כמעט בכל מקום תוכלו לזכות בהכנסת אורחים וביחס טוב ממשרדי הנסיעות והטיולים, מהגופים השלטוניים ומהאנשים שתפגשו בדרכים.
עם זאת, כדאי לעיתים להתמקח (עם נהגי מוניות למשל) וחשוב לזכור שלא כל המקומות בטוחים. חלקה המערבי של קירגיסטאן מאוד לא יציב בשנים האחרונות ולא מומלץ לבקר בו. ברמת המיקרו, כדאי לזכור שלא כל מקום בטוח. על מועדוני הלילה בבישקק (Bischkek) כדאי לברר מראש ולא בהכרח כל אדם שמציג עצמו כשוטר ומבקש את הדרכון שלכם הוא אכן שוטר בתפקיד ולא גנב...
בחזרה לפיפטיז: ברחובות בישקק
טיפוסים
קירגיסטאן מדינה הררית מאוד (כבר אמרנו), שעוברות בה שתי שרשראות הרים מהגדולות באסיה. בצפון ובמזרח נישאות "גבעות" טיאן שן
(Tien Shan, "הרי גן העדן") ובדרום מערב פסגות פאמיר (Pamir). הפסגה הגבוהה ביותר, "פובדי" (Pobedy, "פסגת הניצחון" בקירגיזית) נמצאת ברכס טיאן שן, בקצה המזרחי של המדינה. בירת קירגיסטאן, בישקק, נמצאת בחלק הצפון מערבי של המדינה.
האקלים בקירגיסטאן משתנה בשל הפרשי הגבהים האדירים. טיול בהרים אפשרי רק בחודשי הקיץ, שבהם הטמפרטורות בחלקים הנמוכים של המדינה יכולות להגיע גם לארבעים מעלות. בחורף מתכסים ההרים שלג רב, שמפשיר באביב למים רבים ששוצפים בנחלים ובנהרות בחודשי האביב.
אז אם חשקה נפשכם בהרפתקה, בנסיעה במוניות ישנות, בהליכה מאתגרת לעבר פסגות מושלגות או על קרחוני ענק (כולל הקרחון הגדול באסיה!), או בטיולי סוסים - אין ספק שקירגיסטאן היא בחירה מתאימה.
"גבעות" טיאן שאו", למטה...
...ובדרך למעלה
איך ולאן מגיעים?
הדרך המקובלת יותר היא לטוס לבישקק, עיר הבירה, שהיא במובנים רבים עיר-כפר ענקית. בבישקק יש את כל מה שצריך: סוכנויות טרקים ונסיעות, חנויות שבהן ניתן להשיג מפות של אזורי ההרים במדינה, אינטרנט קפה וגם מסעדות לא חסרות.
מבישקק למקומות אחרים אפשר לנסוע בתחבורה ציבורית - אוטובוסים ומוניות בעיקר – אבל אין אפשרות לשכור רכב. לעומת זאת, ניתן לשכור רכב עם נהג (בקירגיסטאן רק בעל הרכב מורשה לנהוג).
כמה מהאזורים המומלצים לטיולים ברגל (טרקים):
קירגיז אלטאו (Kyrgyz Altao):
כחצי שעה נסיעה מבישקק. איזור נגיש באופן יחסי, קל להשיג מפות שלו ונוח להתמצא. הנוף מזכיר את האלפים, עשיר בקרחוני גובה, יערות מחט ופסגות עד מעל 4,700 מטרים מעל פני הים.
קראקול (Karakol):
מדרום-מזרח לאגם איסיק-קול, בשמורת טרסקי אלטאו (Terskey Alatau). איזור הררי, נמוך יחסית (במושגים של קירגיסטאן, כן... רק כ-4,800 מטרים מעל פני הים). עשיר בלגונות, ביערות ובדובים. האיזור מהווה "חימום" נאות לקראת טרקים באיזור הגבוה יותר, רכס טיאן שן, הנמצא מדרום לו.
רכס טיאן שן (Tien Shan):
על מנת לבקר באיזור זה, תזדקקו לרכוש "ויזת גבול" באחת מסוכנויות הנסיעות בבישקק. רכס הטיאן שן, בו תוכלו למצוא את הפסגות הגבוהות ביותר בקירגיסאטן, הוא חבל ארץ פראי. התנאים הפיזיים קיצוניים והנגישות בעייתית – טיול באיזור מתאים רק למי שיכולים לעמוד בדרישות פיזיות לא קלות.
במהלך הטרק תוכלו לצעוד על הקרחון הגדול באסיה ולצפות מקרוב בפסגת פובדה (7,450 מטרים מעל פני הים, הגבוהה שבפסגות ברית-המועצות לשעבר) ובפסגת החאן טנגרי (Khan Tengri, או "הר הדם"), שהפירמידה שיוצרת פסגתו ומתנשאת לגובה של 7,010 מטרים מעל פני הים מאדימה בשעת הזריחה.
חאן טנגרי הציורי הוא אחד מסמליה של קירגיסטאן. למחנה הבסיס (שממנו יוצאים המטפסים המקצועיים לשתי הפסגות) ניתן להגיע גם במסוק, אך דרך זו לא מומלצת במיוחד. גם השנה התרסק שם מסוק שניסה להגיע למחנה.
על סוסים, במישורים שלמרגלות אט-באשי