אישה סנטר: לא
לחסרי סבלנות ולרודפי
ריגושים מהירים!

מרכז המקום הוא הדיאנה לינגם מקדש שהוא היכל מדיטציה לקהל הרחב המוקדש לשיווה, שם עושים מדיטציה בדממה. מדובר בהיכל שבמרכזו שיווה לינגם עצום (שזה, במילים עדינות, איבר המין רב ההוד של האל שיווה. ואם גם במקור זה היה בגודל כזה, קשה שלא להתקנא בשאקטי – זוגתו המיתולוגית).

לפי המסורת ההודית, רק יוגים אמיתיים יודעים לפסל לינגמים איכותיים, ועל לינגם זה מספרים שבסיסו עשוי כספית מוצקה (ייסוד שאינו קיים בטבע). ההיכל העצום שקט ונקי, והוא טעון, כך מספרת האגדה הכפרית המקומית, אנרגיות חזקות במיוחד. ראו הוזהרתם.

אל האשראם עצמו אפשר להיכנס רק אחרי שבוע שאותו מעבירים בלימודי הבסיס לטכניקות המרכזיות (ואת זה עושים בכיתות הפזורות סביב האשראם). בהמשך ניתן להיכנס לאתר, לעבוד ולהתנסות בשלל הקורסים למתקדמים, ביניהם העמקה בטכניקות היוגה פראנאימה (טכניקת מדיטציה המתורגלת פעמיים ביום, רבע שעה בכל פעם. פירוש המילה "שוניה" הוא "ריק", והיוגה הזו מלמדת להיות במצב של ריקנות). אחר כך אפשר לקחת קורס "שתיקה", שמתמודד עם ההיבטים הרגשיים שונים העולים מאותן התנסויות.

תנאי המחייה תלויים בממון שעליכם: החל משינה בחדר גדול עם עוד כ-20 איש ועד חדרים פרטיים. המתנדבים באשראם, שעובדים וחיים במקום, זוכים לתנאים מאוד צנועים: מקלחות משותפות וישיבה על הרצפה בארוחות. אולם את הזרים (אלה שאינם הודים) מפנקים ככל האפשר. סדר היום הוא בסגנון עדות האשראמים: יקיצה, תרגול של שלוש שעות בבוקר, עבודה, ארוחת בוקר, תרגול, תרגול ותרגול.

המאסטר סת'גורו ג'אגי ואסודוו (או בקיצור: גורי) הוא הודי חייכן ומזוקן איפהשהו בסביבות שנות החמישים לחייו, כך מספרות אותן אגדות כפריות קסומות, בעוצמות נדירות. הוא חי במקום ודברים מאוד מוזרים קורים בסביבתו המיידית. אל תגידו שלא הוזהרתם שתיים.

קורסים נפתחים לאורך השנה כולה, אבל חשוב לברר מראש שהקורס מתקיים באנגלית ולא בטאמילית.

חוגגים את "אישהפסט". לא מקום שמגיעים אליו במקרה. צילומים: Isha foundation

צ'ופר למשתדלים:

אם אתם חדורי רוח קרב (או שנשבעתם לחקור את הודו בסגנון "אירופה בחמישה ימים") תוכלו לטפס ולהגיע אל ראש ההר שמשקיף על קרנתיקה וקרלה. על קודקוד ההר מקדש שבתוכו (נו, איך אפשר בלי) - שיווה לינגם, והכניסה אליו מותרת רק לגברים. שם, לפי המסורת, נודרים נדרים ומבקשים בקשות ("בבקשה אלי, עשה שבפעם הבאה גם זוגתי תוכל לטפס ולהגיע הנה איתי").

מה אין שם:

פאר והדר.

למי זה מתאים:

"מרכז אישה" הוא לא מקום שמגיעים אליו במקרה, כי הדרך אליו היא השקעה לא קטנה. אבל מדובר בחוויה שמתאימה לכל אחת ואחד, אבל בייחוד למי שמעוניין להיכנס לעומקה של חוויית המדיטציה והיוגה. הסיסמה במקום היא "התחבר לאלוהי", והדרך לכך היא היוגה. ויוגה, כמו יוגה, היא לא חוויה עסיסית רבת דרמה, אלא תרגול יבש של הפניית האנרגיה פנימה.

למי זה לא מתאים:

לכל מי שחרד משהות באזור של טבע פראי (על כל חיות הבית והבר שהשהות הזו כוללת). לא מתאים גם לחסרי סבלנות ולמחפשי ריגושים מהירים, ולכל מי שהמילים "גורו" ו"פשטות" מעבירות צמרמורת בגוום.

מתי:

העונה הטובה ביותר היא טרום המונסונים (מינואר עד מרץ). מחודש מאי חם שם מאוד, וביוני מתחילים המונסונים ומאוד לא נעים.

מה עוד:

שתי חגיגות עיקריות מתקיימות במקום במהלך השנה. מהשיוורהטרי היא חגיגות הירח השחור המרכזי של השנה ומתקיימת מתישהו בפברואר-מארס (תלוי בלוח השנה הטמילי). מה יש: אלפי חוגגים, להקות, רקדנים, נגנים, הופעות ומדיטציות מונחות.

אישה פסט היא חגיגה המתקיימת ביום ההארה של הגורו ביוני. מה יש: מתקיים פסטיבל המוקדש בכל שנה לנושא אחר (בשנה שעברה הנושא היה צפון אמריקה, לפני שנתיים מדינת קרלה). המרכז מקים לכבוד החגיגה תפאורות ענק, מתקיימות הופעות ומשחקים ועוד ועוד ועוד.

סיפור אישי:

נרדה לנגליב מספרת: "ביום החניכה לשוניה (טקס שנמשך יום שלם) הרגשתי איחוד ואהבה אינסופית שלא חוויתי לפני זה. פתיחה מאוד חזקה של הלב. משהו שהיה גדול ממני. זה קרה כשנתנו לנו את הפרחים. אחרי יום שלם שבו עברנו את החניכה, קיבל כל אחד מאיתנו פרח. החזקתי את הפרחים ביד, שאפתי את הריח, ודרך הנשימה משהו נפתח לי בגוף. וזו היה חוויה מדהימה. משהו שנשאר בי עד עכשיו".

מחירים:

קורס של שבועיים עם ההודים עולה 500 רופי, קורס של שבוע עם זרים עולה קצת יותר.

כדי להגיע אל האשראם צריך להגיע לקוימבטור (Coimbatore), עיר תעשייתית שהיא צומת ראשי למטיילים מהצפון דרומה (ולהיפך). האשראם ממוקם שעה נסיעה באוטובוס (או במונית) סמוך לכפר שנקרא פונדי (Pondy). אם אתם באוטובוס, רדו בפונדי והליכה קצרה משם תוביל אתכם לאשראם. אם אתם במונית תזכו להגיע עד הכניסה למקום.

אור ואהבה.

לפרטים נוספים:

www.ishafoundation.org