יומניברסיטי:
בסיירת מטכ"ל
יותר קל

את היומניברסיטי אפשר להציג בשתי דרכים: אפשר להגיד (כדברי הקטלוג) שמדובר במרכז רוחני שעניינו מודעות, מדיטציה ופירוק מחסומים, ואפשר להגיד (כדברי המבקרים) שזה פשוט בית משוגעים שבו אנשים מאשפזים את עצמם מרצון.

האמת נמצאת אי-שם באמצע (אולי נוטה קצת יותר לכיוון בית המשוגעים), ואני אנסה לפתוח בפניכם חלון למרכז הרוחני המופרע ביותר בעולם.

איפה:

בהולנד, צפונית לאמסטרדם, לחופי הים הצפוני שוכנת עיירה קטנה שנקראת אגמונט אן זה (Egmond aan Zee). העיירה הפסטורלית מכילה את מרכז היומניברסיטי: מקום שנראה כמו חווה גדולה. אגב, הכרתי אדם אמיץ שניסה והצליח לברוח משם. אומנם לא מדובר באלקטרז, אבל כן מדובר במקום סגור. עם שערים. סגורים.

מה יש שם:

את היומניברסיטי הקים אדם בשם ורש (שחי שם גם היום). אותו ורש היה מכור לסמים מגיל 14 ועד גיל 28. אחרי שהות במרכז גמילה הוא עבר לצד של הטובים, למד טיפול בהתמכרות ואז זה קרה: ב-1974 הוא פגש את המורה אושו והפך תלמיד שלו. ב-1978 קראו לו מהולנד להקים מרכז לטיפול בהתמכרויות שאותו הוא הפך ליומניברסיטי: אוניברסיטה להכשרת מטפלים, תרפיה ומודעות.

נשמע צח וסולידי? לא אצל ורש. בעזרת אושו, ורש הגיע להבנה שכולנו מתנהגים כמו מכורים לסמים: אנחנו מכורים לסקס, לשינה, לאוכל, לטלוויזיה, לאינטרנט (רגע, אל תכבו!) וכולי וכולי וכולי. כולנו מכורים. ואיך מרפאים אותנו? מפרקים אותנו לרסיסים ומראים לנו מאיפה משתין הדג.

היומניברסיטי הוא שילוב של מרכז שעומד מאחוריו הגיון גדול, אבל בפועל, אין שום סדר והגיון בדרך ההתנהלות שלו. הכל לגיטימי, הפעילות מתקיימת בכל ימות השנה, בכל שעות היממה. אין יום ואין לילה: תמיד משהו קורה שם.

החדרים משותפים ביומניברסיטי, גם המקלחות. האינטנסיביות הגדולה וחוסר הפרטיות מעלים הרבה מאוד רגשות בזמן קצר ומאפשרים התמודדות ולמידה עצמית. או התפרקות.

ואחרי שגילינו שקשה לנו, מה אז?

אולי ניתן כמה דוגמאות: למשל יעמידו אותנו עירומים במעגל שבו כל משתתפי הסדנה יספרו לנו מה הם לא אוהבים בנו. יחייבו אותנו למצוא זיון ללילה, לבכות גם אם לא נרצה, לצחוק, לשנוא ולאהוב. נמצא את עצמנו בסשנים שנמשכים שלושה ימים (לישון? בטירונות ישנתם יותר!) שבמהלכם נקפוץ, נשיר, נאכל, נצרח, נבכה, ניגע באלוהים וגם כמובן נזיין בלי הפסקה.

בכל יום חווים ביומניברסיטי אירועים שלא מספיקים לחוות בשנה. ביומניברסיטי לעולם לא יקראו לך בשמך האמיתי. ביצירתיותם כי רבה הם ממציאים מדי כמה ימים שם שהולם את תכונותיך כמו (דוגמאות אמיתיות) "זקוק לעזרה", "שם זין" ואפילו "מבורדק פסיכוסומטית". אחרי שהתרגלתם להשפלה, תקבלו כמחווה ספונטנית "48 שעות בעיניים עצומות" - שבמהלכן תמשיכו לעבוד, לעשות מדיטציה, ואפילו להזדיין (אלוהים יודע עם מי).

ורש הוא הממציא הדגול של "מדיטציית האום" המפורסמת: תהליך של 12 שלבים שבהם מדמים סיטואציות מהחיים ומקצינים אותם: בוכים, צוחקים, שונאים, אוהבים, רוקדים, צורחים - והכל בניסיון להגיע למקסימום רגש ולמקסימום אותנטיות. לרוב המדיטציה הזו אורכת שלוש שעות. ביומניברסיטי מעצימים כל שלב למספר שעות, כך שאת כל 12 השלבים גומרים אחרי מספר ימים.

למה זה טוב?

כי מי שעובד עם החומרים הללו לומד להגיד מה הוא מרגיש ולבטא קושי, אהבה וכעס בכל זמן.

למה זה רע?

כי להגיד לאבא שלך שהוא נבלה, לבכות בקול, לצרוח ולבסוף להשתחרר בצחוק סוחף עלול להתקבל רע מאוד בארוחת ליל הסדר המשפחתית.

מה אין שם:

סמים, פרטיות, מרחב אישי.

סדר יום:

המושג סדר יום לקוח מעולם נורמלי. ביומניברסיטי אין סדר ואין נורמלי. במשך היום חווים מדיטציה, עבודה, זיונים, ריקודים, מפגשים ועבודה. לפעמים ב-11:00 לפני הצהריים כולם יושבים במדיטציה ולפעמים שותים ויסקי, רוקדים בדיסקוטק, מתחילים "אום" ובלילה הולכים לים.

למי זה מתאים:

לאנשים שאוהבים טוטאליות. ללכת עד הסוף עם האושר, הכאב והפחדים. למי שלא מפחד ממחסור בפרטיות (מתבוננים בך 24 שעות. אין לאן להתחמק. ועל כל תלמיד מוצבים שני מדריכים). הכי מתאים למי שרוצה להרגיש הכי חי שהוא הרגיש אי פעם, ומוכן לקחת סיכון שכל מה שחשב שהוא יודע על עצמו יתפורר לרסיסים.

מתי:

כל השנה.

סיפור אישי:

עוטסב (כן, זה שם של מישהו), שהה במקום חודשיים וחצי (עם הפסקות): "ביומניברסיטי מחלקים אותך למשפחות כל הזמן. תאים קטנים של תמיכה. יום אחד רבתי עם בת משפחה. צרפתיה גמדה מרגיזה אחת. התווכחנו על איזו שטות. המדריכים שמעו שרבנו, קראו לנו ואמרו 'לכו, דברו על זה ותשלימו'.

"אנחנו, כמו שני ילדים מפגרים אמרנו 'בסדר'. הלכנו וניסינו לדבר. אחרי 15 דקות נכנסו המדריכים. 'נו השלמתם?' אמרנו 'לא'. אמרו לנו: 'אין בעיה, ניפגש בעוד עשר דקות'. אחרי עשר דקות נפגשנו. הם לקחו סרט מלמלה באורך שני מטר, קשרנו לנו בעדינות את הידיים ואמרו שמעכשיו, עד שהם יחליטו, אסור לנו לפתוח את הסרט.

"נוסף לכך, הם החליטו שאני קפטן הוק והיא התוכי שלי, כך שעלי ללמד אותה חמישה משפטים ולה אסור להגיד שום דבר מלבד זה כל זמן שאנחנו קשורים. לימדתי אותה להגיד 'כן', 'לא', 'אסטה לה ויסטה בייבי', ועוד משהו. וחוץ מזה היא היתה צריכה לשתוק.

" 48 שעות הייתי קשור לאותה מטומטמת. עדיין ניקינו, אכלנו, ישנו קשורים. אפילו חירבנתי כשהיא יושבת לי על הברכיים ולה היה סקס עם מישהו אחר, כשאני קשור אליה. יצאנו אחלה חברים".

מחירים:

בערך 100 יורו ליום. נו מה חשבתם, שהעינוי הזה בחינם?

איך מגיעים:

מנמל התעופהSchiphol  או מאמסטרדם לוקחים רכבת ל- Hiloo. מתחנת הרכבת ב- Hilooמזמינים מונית שמורידה אתכם היישר בדלת הקדמית של היומניברסיטי.

בהצלחה.

קטי קמחי נסעה, הוארה, חזרה, ומאז היא מפזרת קארמה טובה ב"20 פלוס"

עוד פרטים: