אלברוס: נוף שוויצרי,
מחירי סרי-לנקה,
גבריט פה רוסקי

עם כל הכבוד לאלפים השוויצריים והצרפתיים (ויש כבוד!). הפסגה הגבוהה ביותר באירופה, נמצאת דווקא בקווקז שבדרום רוסיה, ומעטרת את ראשו של ההר אלברוס (Elbrus).

האלברוס המתנשא לגובה של 5,642 מטרים מעל פני הים, הוא הקצה העליון, "השפיץ", של רכס הקווקז, המשתרע בין הים הכספי לים השחור. פסגתו, למי שלא יכולים בלי מספרים, גבוהה ביותר מ-800 מטרים מהפסגה הגבוהה ביותר באלפים, זו של המון-בלאן בצרפת. עמק בקסן (Baksan) שתחת האלברוס הוא אתר טיולים וסקי מהגדולים ברוסיה. קל יחסית להגיע לאיזור ויש בו עשרות מסלולי טיול.

אחד היתרונות הוא שאתם ברוסיה, אבל מבחינת הנוף (הפיזי) אתם כאילו בשווייץ: קרחוני עד, יערות, אגמים, נהרות צלולים ופסגות מחודדות. ובנוסף לאלה, יש כמובן את האותנטיות של הכפרים, החקלאות המסורתית והאווירה הייחודית למקום. בונוס רציני נוסף הוא המחירים הזולים (מאוד!) של התחבורה, המלונות והאוכל, כמעט כמו בעולם השלישי.

בדרך לפסגת האלברוס. ירוק, ירוק ירוק (ולבן). צילומים: צפריר מינצר

האיזור (או: רגע, זה לא מסוכן שם?)
הרי הקווקז מחולקים לארבע פרובינציות מוסלמיות שלא זכו לעצמאות עם פירוקה של ברית-המועצות: צ'רקסיה, קברדינו- בלקריה, אוסטיה הצפונית וצ'צ'ניה. בצ'צניה לא מומלץ לטייל בגלל המאבק המזוין שמנהלים הצ'צנים נגד השלטון הרוסי. בשאר שלוש מדינות הקווקז שורר שקט מוחלט, אין לחימה ואין חשש לטייל.

עמק בקסן ( (Baksanהנמצא בקברדינו-בלקריה הוא אתר הנופש, הטיולים והסקי המרכזי באיזור. מדי שנה מגיעים אליו אלפי נופשים מרחבי רוסיה ומהעולם כולו. בכפר המרכזי בעמק - טריסקול (Terskol) מצויים מספר מלונות ומשרדי טיולים שמציעים שירותים וחבילות טיול מסוגים שונים.

למען ההגינות והגילוי הנאות, שימו לב: צריך לזכור שיש אזהרות נסיעה לגבי הקווקז, שאותן הוציאו הגופים האחראיים בישראל. מדובר באזהרות פחות חמורות מאלה שיש לגבי נסיעה לסיני. ככה שכל מי שרוצים לנסוע, טוב יעשו אם יבררו לעצמם את המצב טרם הנסיעה. ניסיוני האישי מעלה, שהקווקז (למעט צ'צ'ניה) הוא איזור בטוח לחלוטין. לא רק בטוח, האנשים גם נחמדים, אדיבים להפליא ומכניסי אורחים. הסדר באיזור נשמר בצורה טובה, כיוון שכולם מעוניינים בתיירות.
 

ההר הוא גבוה, ההר הוא מושלג

האלברוס הוא הר געש כבוי שפסגתו מכוסה שלגים וקרח. פסגת ההר היא יעד מרכזי למטפסי הרים רבים, גם חובבים, והסיבה פשוטה: ניתן לעלות עם רכבל עד לגובה של 3,900 מטר, ודרוש ידע טכני מועט יחסית כדי להעפיל לפסגה.

חוץ מזה, אפשר להשתתף במקום בקורס של שבועיים, ששיאו הוא העלייה לפסגה הגבוהה באירופה. בגלל הגובה הרב, כדאי לקחת בחשבון גם את הנושא של מחלת גובה, ועליה תוכלו לקרוא כאן.

לגבי הקורס, יש מספר חברות מערב אירופאיות שמוציאות קורסים כאלה, במקום ניתן לשכור מדריכים וציוד ולהתאים לעצמכם את לוח הזמנים.

עדיין בדרך למעלה...

המחירים והאוכל: כמה נמוך אפשר לרדת?

חופשה בעמק בקסן עולה פחות מחופשה בשווייץ. יודעים מה, אפילו פחות מחופשה בקרואטיה. וזה בונוס גדול. חדר במלון בדרגת תיירות נמוכה עולה בסביבות העשרה דולרים ללילה. ב-20 עד 30 דולרים ניתן כבר להתאכסן במלון טוב. במהלך הטרק מומלץ לישון באוהל, אך כדאי לזכור שבלילה קר, ואפילו מאוד.

הוויזה לרוסיה ומחיר כרטיס הטיסה מוסיפים עוד 500 עד 600 דולרים, ככה שב-800 דולרים לאדם אפשר לסגור לא רק פינוק במלון טוב וטיסה, אלא גם אינספור ארוחות שחיתות ממיטב מטעמי המטבח הקווקזי, שמציע שפע של מאכלי בשר מדהימים.

נה גאבריט פה אנגליסקי (או: הקווקזים נחמדים, אבל אנגלית לא הצד החזק שלהם)

אם אתם לא יודעים רוסית או צ'רקסית, ולא הכנתם את עצמכם מראש, תתקשו לקבל מידע במקום. הקווקזים אומנם נחמדים ומסבירי פנים, אבל אנגלית הם לא ממש מדברים. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן! מידע על האיזור, מפות באנגלית, הצעות לטיולים וטיולים מודרכים ניתן להשיג באתרים:

http://www.elbrus.org/

http://www.ewpnet.com/

http://www.go-elbrus.com/

מפות טופוגרפיות של האיזור (ברוסית... ברוסית...) ניתן להשיג בעיירות שבקרבת האלברוס.  

איך מגיעים?
מישראל קיימות שתי טיסות סדירות בחודש של חברה התעופה הקווקזית, הנוחתות במינרלניי-וודי Mineralnyie Vody)), עיר שהתרגום המילולי של שמה הוא "מים מינרליים", על שם המעיינות הנובעים בה. משך הטיסה קצת יותר משלוש שעות. משדה התעופה של מינרלניי-וודי אפשר לנסוע באוטובוס דרך העיר פטיגורסק לעיירה בקסן Baksan)), וממנה באוטובוס או במיניבוס "שרות" לעיירה טרנהאוז Tyrnyauz)).

בטרנהאוז צריך לחפש את משרד הפנים הרוסי, "אוביר", ולהחתים את הדרכון! גם אם אתם נורא ספונטניים, ונורא ישראליים, ונורא קוליים ולא אוהבים מסגרות - מאוד לא מומלץ לדלג על זה. אלה הנהלים, ולמה לכם להסתבך? אישור זה מכסה את אפשרויות הטיול בכל איזור אלברוס. מטרנהאוז ניתן לקחת אוטובוס או מונית "שרות" לכל מקום שבו תרצו לבלות באיזור או לנקודת המוצא של הטרק שבו תבחרו ללכת. הנסיעה על כל חלקיה עורכת כשמונה שעות.

ניתן לקצר את הנסיעה והליכי האישור על-ידי שכירה של מונית או מיני ואן במינרלניי-וודי או בעיר פטיגורסק ולהגיע למחוז חפצכם תמורת 60-100 דולר בתוך שלוש עד ארבע שעות.

מה עושים שם?

באיזור האלברוס מצויים מספר רכבלים הפעילים כל השנה. באביב הם משמשים את גולשי הסקי, ובקיץ את המטיילים. ניתן לעלות בהם וסתם לצפות על הנוף המדהים מבתי הקפה שלמעלה, והכי מומלץ – לעלות בהם ולצאת לטרק בנופים עוצרי נשימה, בין הפסגות המושלגות, ביערות המחט המדהימים.

אפשר לעלות עם הרכבל המפורסם המטפס לאלברוס עצמו, ומהנקודה הגבוהה – 3,900 מטרים מעל פני הים - ניתן לרדת למטה ברגל, לעלות למעלה או לקפוץ לאטרקציה הגדולה של ההר: קרחון עד ענק הסובב את ההר וסביבו כמה אגמי מים כחולים וצלולים.

ירדתם ברגל לעמק? הגעתם ליריד קווקזי גדול הפעיל כל השנה. אפשר למצוא שם סוודרים, כובעים וצעיפי צמר, שכולם נסרגו ונארגו בידי הכפריות מצמר הכבשים המקומי. רעבים ? זה הזמן לבשר (כל בשר, והמון בשר) על האש. ומבחינת הישראלים, המחירים מצחיקים.

אגב, גם למי שמעדיף לא להרבות בהליכה מזומנת חוויה יוצאת מהכלל מעצם ההסתובבות בכפרים שבעמק. הקדמה הטכנולוגית לא הגיעה הנה בימי המשטר הקומוניסטי, ועכשיו, לאחר נפילתו, המצב אף הורע. שיטות עיבוד הקרקע, וכלי העבודה, מזכירים יותר את עמק יזרעאל בתחילת המאה ה-20, מאשר חקלאות במאה ה-21. וזאת גם חוויה אם יש לכם שורשים בפלחה, או בשלחין.

בילויישן

אז זהו. זה לא המקום לתת בראש, או לפזז בקרחנה. אין פה דברים כאלה. כאן יש שלווה. מזכיר לכם משהו? מנגן לכם על איזה נים? ובשעות החשכה - בקיץ מחשיך רק בסביבות 21:00 - תמצאו רק מספר מסעדות פתוחות.

סקי
האביב (מארס-יוני) הוא העונה המומלצת. תוכלו לגלוש עד שיישבר לכם בנוף מדהים, באווירה נעימה ובמחירים זולים מאוד.

טרקים
מוכנים לקחת את כל הציוד על הגב? להיחשף למאמץ גופני קשה? אם התשובה היא "כן", מחכה לכם חוויה בלתי נשכחת (באחריות!).

ההרים מלאים בעשרות מסלולי טיולים. הם נמשכים בינות לאגמים, כרי דשא, כפרי רועים, קרחונים ומעיינות קרים וחמים, וזו חוויה בפני עצמה לשחות במעיין מים חמים בלב הקרחונים.

חשוב להיזהר ולהקפיד על מידע מפורט ומדויק לפני היציאה לטרק, וגם על ציוד מתאים. מעברי ההרים באיזור גבוהים ולעתים מצריכים מיומנות הליכה על קרח.

ד"ר דליה נבות-מינצר היא רופאה מתמחה ברפואת משפחה ועובדת במחלקת הילדים בבית החולים המרכזי לעמק בעפולה, מקבוצת שירותי בריאות כללית. בעבר היתה שיאנית ישראל ב"קרב 7", ובשנים 1983-1988 החזיקה בתואר אלופת ישראל במספר לא קטן של ענפים באתלטיקה קלה. היא גם מטפסת הרים וטרקרית.

צפריר מינצר הוא מדריך טיולים, מורה לגיאוגרפיה ולשל"ח והלך במו רגליו במקומות רבים בעולם. בעבר החזיק בתואר אלוף ישראל בקפיצה לגובה ובריצת 110 מטר משוכות, והיה חבר בנבחרת ישראל באתלטיקה קלה בשנים 1983-1993