מפלי האיגואסו:
נוף מדהים (וגם
החומוס לא רע...)

האכסניה הייתה סבבה – המחיר ללילה הוא כחמישה דולרים אמריקניים (אם אין לכם כרטיס סטודנט – המחיר הוא כדולר יותר) ובמקום היתה בריכה, מגרשים לקמפינג, שולחנות פינג-פונג, ארוחת בוקר ומטבח למי שרוצים לבשל לעצמם.

הצד הברזילאי
בבוקר החלטתי להתחיל בצד הברזילאי. שמעתי שהצד הארגנטינאי מרשים יותר והרעיון היה לא להתאכזב. בצד הברזילאי חוץ מהמפלים אפשר למצוא גם מוזיאון ציפורים (חיות!) ולחובבי הציפורים מומלץ מאוד לקפוץ לשם. מחיר הכניסה למפלים כעשרה דולרים אמריקניים והיא תקפה ליום אחד בלבד.

אז איזה צד של המפלים "מוצלח יותר"? אני חושבת שהארגנטינאי מרשים יותר, אבל מעניין לראות את המפלים משני הצדדים. אם אתם כן מחליטים לראות את שני הצדדים, מומלץ להתחיל בצד הברזילאי, שמשקיף על המפלים מנקודה גבוהה יותר לעומת הצד הארגנטינאי. שם אפשר למצוא גשרים רבים (וגם מדרגות רבות) שמאפשרים לראות את המפלים מזוויות שונות. הפארק לא גדול במיוחד ומי שממש לחוצים בזמן יכולים להספיק את שני הצדדים באותו היום.

לי היה דווקא נחמד מאוד להסתובב שם במשך שלוש שעות, לראות את מוזיאון הציפורים ואחר כך לעשות סיבוב בעיר עצמה. היא אמנם שוכנת בברזיל אבל יש שם עירוב עמים מטורף. מפגש הגבולות המשולש הוא איזור שמאוכלס במהגרים ערבים רבים. היתרון ברור: יש מסעדות ערביות רבות לכל מי שמתגעגע לחומוס, טחינה שווארמה ופלאפל.

הצד הארגנטינטי
ביום השני שלי במפלים יצאתי לצד הארגנטינאי – מי שרוצים יכולים לקחת את כל החפצים שלהם ולעבור את הגבול. לי לא היה כוח לכל הפרוצדורה כי דווקא היה לי מאוד נחמד באכסניה הברזילאית שלי. ואחרי שנה בדרכים, תאמינו לי שמנסים לעבור כמה שפחות אכסניות. שווה לדעת: אם אתם רק מבקרים בצד הארגנטינאי של המפלים ולא מתכוונים להמשיך אל תוך המדינה יש צורך להציג דרכון, אבל לא מחתימים לכם אותו.

הצד הארגנטינאי בהחלט מרשים מאוד. קודם כל הפארק גדול בהרבה מהברזילאי (80% משטח המפלים נמצאים בצד של ארגנטינה, אבל לא רק המפלים בצד הזה גדולים יותר - כל שטח הפארק גדול יותר). ההבדל המהותי הוא שבצד הארגנטינאי ניתן לראות את המפלים מנקודה קרובה מאוד ואפילו להתקרב אליהם מרחק נגיעה ממש. 

פרופורציות 1: תסתכלו על העץ שבראש המפל
צילום: Wikimedia Commons

פרופורציות 2: מסע לרגלי המפלים בסירת מנוע

פרפר בפארק איגואסו
צילום: Wikimedia Commons

תוכי מקאו מקשקשים בצהרי היום
צילום: Wikimedia Commons

בפארק מאות מפלים שגובהם מגיע לשמונים מטרים, הם משתרעים על פני כשלושה קילומטרים והעוצמה שלהם אדירה במיוחד
(5,000 מטרים מעוקבים של מים בשניה). הייחוד של המפלים טמון בצמחייה הטרופית שבה הם מוקפים. הם טובלים בירק רב וסביבם אפשר לראות את כל בעלי החיים שאופייניים ליערות הגשם: טוקנים צבעוניים, תוכי מקאו בטורקיז וצהוב מסוונרים ופרפרים ססגוניים.

בשמורה אפשר למצוא גם רכבת (הכלולה במחיר הכניסה שהוא כ-12 דולרים אמריקניים). הרכבת נוסעת לאורך כשמונה קילומטרים ומאפשרת לראות את המפלים מזוויות שונות. דרך נוספת לטייל בשמורה היא במסלולי הליכה רבים המוצעים לבאים. אחד מהם (Sandero Mecoco) מוביל למפל שניתן לרחוץ בו.

אופציה נוספת (הכרוכה בתשלום נוסף) היא לשוט בסירת מנוע באגם שתחת למפלים. המסלול מגיע קרוב מאוד למפלים וזו חוויה מדהימה (מומלץ להביא בגדי־ים ובגדים להחלפה). סירות המירוץ פועלות עד 16:00 והרכבת עד 16:30.

עוד אטרקציה לא מבוטלת היא העיר סיודאד דל אסטה (Ciudad del Este): עיר ללא מכס בשטח פרגואי שבה ניתן לרכוש מוצרי חשמל שונים (כולל מצלמות דיגיטליות) במחירים נמוכים בהרבה מחנויות. כדי להיכנס לאיזור הסחר החופשי אין צורך בדרכון.

עוד כמה מילים חשובות על "משולש הגבולות" ומדוע יש לנקוט בו אמצעי זהירות:
ב"משולש הגבולות" אוכלוסיה גדולה מאוד ממוצא ערבי ומהגרים פלשתינים רבים. הנחת העבודה של ארגוני מודיעין רבים בעולם, ובהם אלה של ישראל, היא שהאיזור הוא מוקד תשתיתי, ארגוני ופיננסי של ארגונים שונים העוסקים בטרור וקשורים באיראן, דוגמת חיזבאללה, ששלוחות שלו פועלות באיזור.

הרכב האוכלוסיה, השליטה הרופפת של השלטונות המקומיים, הגבולות הפרוצים יחסית מאפשרים לעבור בקלות ממדינה למדינה - כל אלה הם הרקע לפעילות הנרחבת של גורמים אלה הן בפעילות טרור והן בפעילות "פלילית רגילה", הכוללת הברחות נשק, סמים ותעשיית זיופים מפותחת. אז שווה להיזהר.