"Play the Shofar and the Didgeridu
at the gathering near the rock at Uluru"
"נגנו בשופר ובדידג'רידו (כלי נגינה אבוריג'ני)
בהתאספות ליד הסלע באולורו"
את השיר המוזר הזה שמענו בכנס ליד סלע אולורו, המונוליט (סלע יחיד) הגדול בעולם, מקום בעל חשיבות גדולה במסורת האבוריג'נית ומוקד המשיכה הגדול ביותר לתיירים באוסטרליה. השיר אכן לווה בתקיעות שופר ונגינה בדידג'רידו, והמשתתפים, אוסטרלים לבנים ושחורים, רקדו יחד באקסטזה דתית. האולם קושט בדגלים אבוריג'ינים וכן בדגלי ישראל ושבט יהודה. כותרת הכנס הייתה "מאולורו לירושלים" והוא עסק בפיוס בין הלבנים והאבוריג'ינים באוסטרליה.
אז מה בעצם הקשר לשופר ולירושלים, תשאלו. האמת היא שלא הרבה. הכנס עצמו לא עסק בנושאים שקשורים ליהדות, אבל אלה שנכחו בו משתייכים לכנסיות נוצריות שקמו בשנים האחרונות, שאוהבות אותנו, ומאוד.
היהודים היחידים שנכחו בטקס היינו אנחנו, וגם זה לגמרי במקרה. נוכחותנו עוררה גלים של התרגשות. נחילי ידיים שנשלחו לחבקנו וצרורות של ברכות שהומטרו על ראשנו.
הקהילות "אוהבות ישראל" אינן אחידות באידאולוגיה או בהתייחסותן ליהדות, אך דבר אחד מקובל על כל המשתייכים: הנוצרים הראשונים (כולל ישו עצמו) היו יהודים, ולכן אנחנו העם הנבחר. בבוא הגאולה, הם צופים, תיפקחנה עיני העם היהודי והם יקבלו עליהם את ישו. עד אז, לשיטתם, יש לעזור לעם הנבחר ולהתפלל לשלומם ולשלום מדינתם.
חלק מהאנשים הולכים עד הסוף עם האמונה בפן היהודי של הנצרות, ויש אף כאלה שהחלו לשמור שבת, כשרות וחגים. הרוב לא הגיע כל כך רחוק, אבל נפגש יחד ללימודי תנ"ך, לעתים ללימודי עברית, ואם יש כסף - גם לביקור בישראל.
חלקם מאמינים שבעזרה ליהודים הם מקרבים את הגאולה, וחלקם סוברים שכך הם קונים לעצמם כרטיס מעבר לגאולה שבו תבוא באחרית הימים. כך או כך, הם פועלים רבות למעננו, תורמים למוסדות שונים ומשונים (פגשנו אשה אחת שמממנת, או חושבת שהיא מממנת, את אחזקתו של חמור עיוור ומסכן אחד, שנמצא אי שם בארץ הקודש. יש לה אפילו תמונה שלו בסלון).
אנשים כאלו הקימו את ארגון HIT (Hosting Israeli Travelers) ומאוחר יותר את חיבורים, ארגונים שחבריהם מארחים מטיילים ישראלים בביתם.HIT הוקם בניו-זילנד והצטרפות לארגון, נכון ל-2005, עולה כ-75 דולרים ניו-זילנדיים (גם המשפחות המארחות מחויבות לשלם דמי חברות). עם כרטיס החבר תקבלו את חוברת המארחים, ההנחות וההטבות. בחוברת תמצאו רשימה של המשפחות המארחות, מספר האנשים ומספר הלילות שהן יכולות לארח - ופירוט על התנאים המוצעים או הנדרשים מהאורחים.
המחיר משתנה - החל ממשפחות המארחות בחינם (שמספרן הולך ויורד), דרך משפחות הגובות מחיר סמלי (בדרך כלל 5-10 דולרים ניו-זילנדיים) וכלה באכסניות שעושות הנחה לחברי
"HIT". בנוסף יש בחוברת פירוט של בתי העסק שמעניקים הנחות לחברי הארגון.
"חיבורים" הוקם על ידי אנשים שפרשו מ""HIT, כיוון שלא הסכימו עם דרך התנהלותו של הארגון. ההרגשה שמישהו ב"HIT" החליט להפוך את הכוונות הטובות של המשפחות המארחות לעסק כלכלי, מקננת בחלק מהמארחים והמתארחים.
"חיבורים" הוא ארגון קטן יחסית, אך גדל משנה לשנה. ההצטרפות היא חינם, ובעצם אין צורך להצטרף: כל מה שצריך לעשות הוא להיכנס לאתר האינטרנט של חיבורים, לענות על שתי שאלות פשוטות (ראשי התיבות באנגלית של ראש ממשלת ישראל הראשון, ושנת הקמתה של מדינת ישראל), ולבחור על המפה את המקום שבו אתם מחפשים מארחים.
המארחים מופיעים בשלוש קטגוריות:
A - אירוח בחינם.
B – אירוח במחיר סמלי של 5-10 דולרים ניו-זילנדיים.
C - הנחה באכסניות.
רוב המארחים לא דורשים כסף על האירוח ופשוט ישמחו להלין אתכם בביתם.
• נו, אז כדאי להתארח?
תלוי. מבחינה כלכלית, בטוח שזה חוסך המון. מצד שני, הכי חסכוני היה לא לצאת לטיול, או לנסוע להודו.
אם רוצים להכיר ארץ מבפנים, לא רק את אתרי התיירות והטרקים הפופולריים, החוויה שבמגורים אצל משפחות יכולה להיות מאוד מתגמלת. למרות היותם של חברי הארגונים מיעוט קטן, ואולי דווקא בשל כך, המנהגים המשפחתיים הקטנים, השיחות, המאכלים וכל מה שביניהם, השונים גם בין משפחה למשפחה (כמו אצלנו...) מרתקים ויכולים ללמד את כולנו על תרבויות ודתות שונות, על אנשים שונים, ועל עצמנו. גם החמימות של בית ומשפחה, כביסה "כמו של אמא" וארוחה משפחתית סביב שולחן עם מפה, משמחים לעתים יותר מכל, במיוחד בטיול ארוך. בייחוד אם לא התקלחתם כבר שלושה ימים.
מהצד האחר, זה גם יכול להיות קצת מעיק. להסתובב בבתים שהם לא שלך, בהרגשה שצריך "להרגיש כמו בבית", אבל גם להיות אסיר תודה, זה לא תמיד מתאים לאווירת החופש שמחפשים בטיול.
ולמרות שרוב המשפחות מנסות להימנע ככל האפשר ממיסיונריות, הרבה פעמים גולשות השיחות לדת. משם, בדרך כלל, אין דרך חזרה. תיאור החוויות הדתיות המדהימות של המארחים (ובעיקר המארחות) שלכם, התחזית הנוראה לאחרית הימים, ופעמים רבות - השנאה הגזענית, בעיקר למוסלמים, יכולים, בסופו של דבר, להוציא אתכם משלוותכם.
ולמרות שכבר פגשנו מטיילים ישראלים שאמרו ש"כל HIT זה אמא חדשה", בסיכומו של עניין – צריך הרבה מזל. צריך גם לזכור, שאם הגעתם במקרה לקשישה חביבה שחיה לבדה בדיור מוגן, ושהמפגשים הסדירים היחידים שלה עם העולם החיצון הם חזיונות שבהם ישו נגלה אליה ואומר לה לפתוח את ביתה לישראלים - זה לא אומר שלא תגיעו בפעם הבאה למשפחה מקסימה, חמה, ובעיקר – נורמלית. כזו שתתעניין בחוויות שלכם מהטיול ותחזיר לכם את הגרביים עם ריח של מרכך כביסה.
למי שמעוניין להתארח, כדאי להתחיל במשפחה אחת או שתיים, אולי כאלה שקיבלתם עליהן המלצה מחבר - ולראות אם החוויה מתאימה לכם או לא. פגשנו מטיילים שתכננו את כל מסלול הטיול שלהם לפי המשפחות המארחות. הם לא עזבו בית אחד עד שלא הובטח להם מקום באחר. אז נכון, הרבה משפחות הרוויחו מזה "Israeli Salad" קצוץ דק דק, והחבר'ה חסכו לא מעט, אבל לדעתנו לפחות, מקלחת חמה כל לילה לא שווה את הפסד חוויית הנוודות של "לזרוק את עצמכם איפה שתגיעו".
בחזרה למעלה
• עוד כמה טיפים
• בהקשר הזה חשוב גם לזכור, שלא בכל מקום יש מארחים, והרבה פעמים המשפחות מלאות ("אתם מוזמנים להביא אוהל ולישון בחצר"), או שהן לא פנויות כעת לאירוח. אל תוותרו על מקומות יפים בשל כך.
• המשפחות שמארחות בקביעות מספר רב של מטיילים נעשו גם לאתרי מפגש לישראלים, למקומות טובים למציאת שותפים להמשך הדרך ולהחלפות ספרים ומידע. למי שמחפש ישראלים, הוא ימצא אותם בעיקר ב"משפחות המוכרות" (ששמותיהן עוברים מפה לאוזן) של "HIT"- הארגון המוכר יותר.
• למי שמבקשים להתרחק – יש גם משפחות בחוות מבודדות, לא תמיד על הדרך, שצריך להשקיע כדי לבוא במיוחד אליהן. לרוב שם מסתתרות החוויות הכי טובות. רעיית כבשים, רכיבה על סוסים, חליבת פרות או פשוט הזדמנות להתמכר לשקט, לשלווה ולנוף, בחוסר מוחלט של דאגות. ההיכרות עם אנשי אדמה אמיתיים, שחיים בבידוד כמעט מוחלט ואוחזים בשטחים בגודל בלתי נתפס היא חוויה מרתקת, שיכולה לטלטל לכם כמה דפוסי חשיבה.
• כללי התנהגות אלמנטריים
1. בחוברת המידע של "Hit" ובאתר של "חיבורים", תמצאו בקשות מיוחדות מכל משפחה, כמו כמה זמן להתקשר מראש כדי לבקש להתארח, עד איזו שעה וכדומה. נסו לפעול על פי ההנחיות הללו, להתחשב בבקשות ולא "להנחית" את עצמכם אצלם בבית (למרות שחלק מהמשפחות יתלהבו גם מכך).
2. בנוסף, רבים מוכנים להלין גברים ונשים לא נשואים רק בחדרים נפרדים. אל תנסו להתווכח או "לעבוד" על המארחים שלכם. לא מתאים? התקשרו למישהו אחר, או העבירו את הלילה במקום פחות ביתי.
3. זכרו, מדובר באנשים שעושים לכם טובה, וכשאתם מתארחים - חיו על פי חוקי הבית המארח! אם זה מפריע – אל תחזרו מאוחר בלילה (כן, יהיו מקומות שבהם תהיה לכם יחידת אירוח נפרדת, לעתים אפילו עם ג'קוזי זוגי בחצר) ואל תרעישו יותר מידי. אל תעשו שיחות טלפון לארץ על חשבון הבית המארח (נשמע טריוויאלי, לא? מסתבר שלא לכולם. כבר פגשנו אנשים טובים, אולי קצת יותר מדי, שקיבלו חשבונות טלפון עצומים ובכל זאת ממשיכים לארח).
4. זכרו שרבים מהמארחים שלכם אינם מבוססים כלכלית, ובכל זאת יוציאו עליכם סכומים גדולים, ובאהבה. נסו להתחשב בכך ולא לגרום להוצאות נוספות.
5. והעיקר: דברו עם האנשים שמארחים אתכם. אל תתנו להם להרגיש שהם תחליף זול, או חינמי, לאכסניה. לא חייבים לגלוש לחזרתו העתידית של ישו כדי לספר על הטיול, על המשפחה ועל ישראל, ולהביע התעניינות באנשים שפתחו את ביתם בפניכם.
6. אם שורה עליכם הרוח - התנדבו להכין "סלט ישראלי", פלאפל, או ארוחת ליל שבת עם נרות, קידוש וחלות. האנשים הללו מסוקרנים ומוקסמים מהתרבות ומהמסורת שלנו. זה הזמן להיות מוקסמים מהן בעצמנו, ולשתף את מארחינו הנלהבים.
7. ולסיום, כדאי לקחת מהארץ כמה מזכרות קטנות (ולא כבדות בתיק), כמו גלויות "תודה" או תמונות של אתרים מפורסמים בישראל, מחזיקי מפתחות, חמסות, "ברכת הבית" - וכדומה. כל מה שייתפס כישראלי/יהודי אותנטי יתקבל בהתרגשות ובהכרת תודה.
בחזרה למעלה
ותמסרו ד"ש לכולם...