למה כשאתה מחייך
זה לא תמיד מושך

 
דימוי ראשוני זה לא הכל
הפסיכולוג אלון יפה, המטפל במבוגרים, בנוער ובזוגות, לא ממהר להמליץ לגבר מהפיסקה הקודמת להפסיק לחייך. "זה שיש טרנד כזה, לא אומר שהוא יקבע מה האשה תבחר", הוא אומר. "אפילו כשמדובר בפרטנר מיני בלבד, ולא בבן זוג, העניין מורכב הרבה יותר.

"אשה או גבר לא נמשכים ולא בוחרים רק על בסיס הדימוי הראשוני שהם רואים. גם מה שהם שומעים מהאדם שמולם, או מה ששמעו עליו, יכול להיתפס כסקסי יותר או פחות, וגם תו מסוים בגופו או בהתנהגותו. לקחת רק את הדימוי הראשוני, החזותי, כבסיס למשיכה, זה קצת שטחי ומצמצם את העניין".

התמונה הרחבה יותר, מסביר יפה, כוללת צרכים ספציפיים, הקשורים גם להיסטוריה האישית של האדם. בין השאר, מדובר בחוויות ראשוניות הקשורות להוריו של האיש (או האשה) והן משפיעות בדרך לא מודעת גם על סוג המשיכה שהוא חש ועל ההעדפות שלו.

כל זה קיים, מבהיר הפסיכולוג, במקביל להשפעות כוללות יותר, גורמים תרבותיים הפועלים את פעולתם. תעשיית דימויים תרבותית ותקשורתית מעצבת את ההעדפות שלנו, ובהתאם, באות והולכות אופנות, אפילו בתחום המשיכה המינית.

זהירות, הפרעה בטיפול
כשאדם מגיע לטיפול כי אינו מבין למה הוא נמשך לאנשים מסוג מסוים, מסביר אלון יפה, הניסיון לעזור לו יהיה באמצעות הבנת הסיבות האישיות שלו, ולא בניתוח ההשפעות הכלליות. לעיתים, מדובר בגורמים שלאדם עצמו לא יהיה קל להכיר בהם. למשל, בשאלה מדוע הוא נמשך דווקא לנשים זועפות.
מה עומד מאחורי הבחירה בבן או בת הזוג? לחץ/ כאן.

כאן מדגיש יפה בעייתיות שהוא מוצא במחקרים מסוג זה שאנחנו דנים בו. "מחקר כזה משקף טרנדים מאוד מכלילים ומודד אותם בצורה מאוד גסה, שלא יכולה שלא לפספס את הדברים האישיים, את המורכבות. לפעמים, גישה כזו תפריע לאנשים להתחיל בבירור. בדוגמה של הגבר המוטרד מכך שהוא נמשך לנשים זעופות, אם הוא יחשוב שהוא אמור להימשך לנשים מחייכות, העניין עלול לעצור אותו מלבדוק ומלהבין שלא בהכרח כך הדבר.
לפורום הסקס והזוגיות שלנו לחץ/י כאן.

"יש כאן גישה שהכיוון שהיא הולכת בו עושה את כולנו אותו הדבר: כל הגברים נמשכים לטיפוסים כאלה, וכל הנשים נמשכות לטיפוסים כאלה. בפועל, במקרים רבים המצב שונה. זה גם לא יעזור לנו אם נחשוב כך. אנחנו לא כמו בעלי חיים אחרים, שאצלם המשיכה ברורה יותר. שם, אפשר לתת נוסחה. אצל בני האדם, העניין מורכב".

אז מה נשים רוצות?
הפסיכולוג מצביע על סתירה לכאורה המופיעה בממצאי המחקר ומציע לה פרשנות מעניינת. נשים, כך נמצא, נמשכות לטיפוסים חזקים ובטוחים – אבל גם ל"רפויים" יותר, כאלה המביעים תחושות אשם. יפה רואה בכך ביטוי לעובדה שנשים עסוקות פחות מגברים במראה החיצוני של הפרטנר.

"על סמך ההיסטוריה והתרבות האנושיות, נשים מנותבות להיות אלה שהמראה שלהן הוא החשוב, ובהתאם, הן משקיעות בכך. הימשכות, כמו אהבה, היא לא עניין סימטרי. נשים, בהכללה, עוסקות יותר בלהיות נאהבות מאשר בלאהוב, ויותר בלהיות מושכות מאשר בלהימשך. אצל גברים, בעיקרון, המצב הפוך".
הרקע להבדלים אלה, הוא שב ומדגיש, היסטורי ותרבותי, ולא ביולוגי. וכיום, יש סימנים לכך שהמצב משתנה, שאנחנו הולכים למקום אחר. לאן? עדיין לא ברור כל כך ...

"בעיניי, זה שמצאו שאשה נמשכת לחזק ולבטוח וגם למהורהר ולאשם, מחזק את התפיסה שנשים פחות עסוקות ב'איך הוא נראה'. חשוב להן יותר שהוא יאהב איך הן נראות. ובאופן כללי, ברמת המשיכה המינית יש משהו עמוק וכולל יותר מהדימוי הראשוני, החיצוני. למשל, לנשים חשוב הרבה יותר מלגברים שידברו אליהן. כן, גם זה מקור למשיכה".