אלא שאחרי כמה חודשים ושנים, כשהקשר הופך מובן מאליו, ראשו של הליבידו שלנו מתרומם ותוהה מה מקור ההזנחה.

האם לא מגיע לנו להרגיש נחשקים בתוך מערכת היחסים? האם לא מגיע לנו להימשך אל הפרטנר או הפרטנרית שלנו? להתרגש לקראת הסקס (במקום להתבאס)?

בדומה לאשה שכתבה לפורום שלנו, זוגות רבים מוצאים שהוויתור על יחסי־מין לוהטים בתחילת הקשר, בתמורה לחברות וביטחון, הופך להיות נושא כאוב ומטריד בהמשכו.

לפעמים, אנחנו מתחילים להימשך אל אנשים מחוץ לקשר, לפתח בעיות אכילה ודימוי עצמי - ובעיקר, למצוא שלמרות האהבה הגדולה הקשר שלנו מכיל בועה של חוסר־סיפוק שרק הולכת ומתנפחת.

אותו תסכול יוצא לרוב על בן או בת הזוג, שלא מבינים מאיפה צצו כל האגרסיות האלה. וברגעים שקטים אנחנו אומללים על שאנחנו גורמים לאדם שאותו אנחנו אוהבים כל־כך לחוש דוחה ולא רצוי.

פסיכולוגית מצוינת אחת אמרה לי פעם: "לא חייבים להתחתן עם פרטנר שהציון שלו במיטה הוא 10. אבל בשום אופן אסור להסתפק על פחות מ-8. למה? כי עם השנים הקשר המיני באופן טבעי חווה עליות וירידות; וקשר שמתחיל ב-6.5 עלול להסתיים ב-2, או 0 – בעיה שקשה לחיות איתה לאורך שנים".

מוסיפה הסקסולוגית שרי לביא: "חשוב לדעת שתשוקה שלא היתה שם בתחילת הקשר לא תיוולד יש מאין. מה שכן, שלא ישתמע מכך שכאשר חיי המין מאכזבים בתחילת הקשר אין מה לעשות – להיפך. לעיתים, בני הזוג אוהבים מאוד ואף נמשכים זה לזה, יש ביניהם הרבה תשוקה והרבה משיכה, אבל משהו 'מתפקשש' במגע, בתזמון של החשק, בתקשורת האינטימית והמינית. על כל אלה ניתן לעבוד בעזרת אנשי מקצוע ואף לשדרג את הקשר המיני והזוגי".

ובכלל, חיי הזוגיות, ובהמשך חיי הנישואים, הם עבודה אינסופית על הקשר – עובדה מעייפת למדי שמסבירה, כנראה, את שיעור הגירושים הגבוה.

לפעמים הצורך לחיות את הפנטזיה גורר אותנו אל מתחת לחופה, רגע לפני שביררנו באמת אם כל זה מתאים לנו.

פסיכולוגית אחרת, שייעצה לחברה בנושאי זוגיות, שאלה אותה רגע לפני ההתמסדות: "את חושבת שכאשר תתחתנו דברים ישתנו, אבל האם את רוצה לחיות עם בן־זוג בינוני במיטה לנצח?" כמובן שתשובתה היתה "לא".

כולנו מקווים שבני־הזוג שלנו ישתנו בעתיד, אחרי התואר האקדמי, אחרי שיהיה להם יותר כסף, אחרי שנמצא דירה, אחרי הילד הראשון. אבל בעצם, אחד הדברים החשובים שכדאי לשאול הוא: בהנחה שהכל יישאר בדיוק כמו עכשיו – האם אנחנו עדיין רוצים להתמסד?

אני משערת שאם אותה בחורה שכתבה לפורום היתה יושבת רגע ומבררת לעצמה אם אלה חיי־המין שהיא מאחלת לעצמה לנצח, היתה עונה בוודאות שלא. ובצדק. החיים האלה לא מזמנים לנו יותר מבן או בת זוג אחד – מקסימום שניים (נו טוב, שלושה...) לבניית משפחה. והרעיון לוותר על חלק מהותי כל־כך ביישות שלנו נראה לפעמים בלתי־אפשרי.

נכון, יש בינינו כאלה שסקס לא מהווה עניין גדול מבחינתם בכל מקרה, כך שמראש ההתאמה המינית הופכת משנית בשיקולים לבחירת בן או בת הזוג. אבל אלה שהמיניות שלהם היא חלק מהותי מיישותם, אם הם מחליטים להינשא לבן או לבת זוג שאליהם הם לא נמשכים, רק חופרים לעצמם בור שיילך ויגדל.

ואכן, אותה בחורה מתחילת הכתבה מודה שהתאהבה בקולגה שמוציא ממנה את הצד הפראי שלה. הצד המיני, החייתי, שאותו הדחיקה כל אותן שנים. וכעת, המודעות לכל אותם צדדים שבה, שאינם באים לידי ביטוי במערכת היחסים – גורמת לה מצוקה קשה.

ומה ענינו לה?

ד"ר בן־ציון המליץ על טיפול אישי; אורח אחר בפורום דיבר על שיטת ימי הנידה המסורתית שלבטח תחזיר תשוקה אל חיי הנישואים שלה; ואני תהיתי מה קשה יותר - לחיות עוד שנים במערכת יחסים נפלאה תוך מודעות לוויתור שהיא עושה, או לוותר על חיי הזוגיות והמשפחה שבנתה תמורת חופש מלא להיות מי שהיא ולמצוא בן־זוג מתאים יותר.

אחד הפתרונות לזוגות שמוצאים שחודשים רבים הם רק הולכים לישון זה לצד זה, ותו לא (ושכל אזכור לסקס הופך בעבורם לאירוע מביך), הוא טיפול זוגי או מיני - או טיפול משולב.

לחלקם טיפול אצל סקסולוג או סקסולוגית יתאים יותר, ולאחרים טיפול משותף אצל מטפל זוגי או מטפלת זוגית יעזור יותר. נכון, במסגרת אותן שיחות תאלצו לומר את האמת הקשה שלפיה אינכם נמשכים אל בן או בת הזוג. ייתכן ותאלצו להתייעץ בארבע עיניים או בשיחה טלפונית עם המטפל או המטפלת על הדרך שבה דברים צריכים להיאמר.

ובכל זאת, לפעמים כנראה שחייבים לשים את הדברים על השולחן - אחרת אין שום סיכוי לשינוי. שיחה כזו או בירור כזה הם המקום לבחון אם הבעיות או התחושה מלוות אתכם מתחילת הקשר או שמדובר במשהו שהתעורר רק בתקופה האחרונה; זה המקום לברר האם יש רצון למצוא פתרון בתוך הזוגיות, או שאולי פשוט הגיע הזמן להמשיך הלאה ולחפש אחר מערכת יחסים אחרת; מערכת יחסים שתוכל להכיל את כל הצדדים שלכם ושל בן או בת הזוג שלכם. במיטה ומחוצה לה.