אז בן זוגך החליט ליטול יוזמה, או שאת היית זאת שרמזה לו שעליו ליטול, מה שנקרא, יוזמה, או, באופציה המוכרת יותר, את נטלת, את תכננת, את קבעת ואז נתת לו להרגיש טוב עם עצמו...
אין לי בעיה עם זה.
אז נכון, אין כמו קצת השתוללות בטבע לתיבול הזוגיות. רק תדמייני: האוויר הצח... הנוף המושלם... הרוח המלטפת... הקוצים בישבן... השריטות בברכיים... הגב התפוס מיליון קילומטר מהבית... כן, צר לי לקלקל, אבל אנחנו בנות. אז בואי נהיה מעשיות. אם תשאירי את זה לגבר שלך, זה ייגמר במיון!
מבחינתו, מה צריך? שק שינה, קצת יין ("אולי נשקיע ונביא טייפ קטן" בשביל ה-mood...) וזהו. את נופלת שדודה רק מחוש התכנון המופלא והמורכב שלו (ומהחזה הערום שלו לאור הירח על הר בגליל).
אז כדי שכל העניין לא יהפוך לקטסטרופה וכדי שאת לא תתעני, אלא תיהני (ואנחנו כאן ליהנות), את צריכה להגיע מוכנה! מה למה?
כי לכל תנוחה בטבע חסרון משלה!
בעמידה?
תחשבי על הגב שלך אחרי שפשוף מסיבי באחד מאלוני התבור החסונים. זה ייראה כאילו השתחררת ממחנה שבויים עיראקי ועברת עינויים קשים.
על ארבע?
הברכיים היקרות שלך יראו כמו של הברכיים עמרי אפק מבית"ר ירושלים אחרי הדרבי.
מיסיונרית סטנדרטית?
סבבה. רק שתגלי מהר מאוד משהו שלא לימדו אותך בשיעורי טבע בבית ספר! לאבנים קטנות יש רגליים והן בהחלט יכולות להגיע לכמה מקומות אסטרטגיים כמו החריץ של ישבנך.
אז מה עושים?
רוצה חוויה רומנטית ומהנה? אל תוותרי על מזרן! נכון, צריך להיסחב וזה לא מתאים, כי נורא בא לך להיות ספונטנית וקלילה (אבל מילה שלי – שווה את המאמץ!)
אם יש מזרן מתנפח, בכלל אתם על הסוס (תרתי משמע!). גם מזרן דק עם שמיכה מעליו יכול לעשות את העבודה. מלת המפתח כאן היא ריפוד. אל תסתפקי בשק שינה! מגיע לך יותר.
נדמה לך שלא?
תשמעי סיפור קצר מהחיים. פעם אחת החבר הנפלא שלי החליט להראות לי כמה שהוא היה טוב בתור מדריך בצופים ולקח אותי ל"סוף שבוע רומנטי בטבע".
זה התחיל בזה שהייתי צריכה לעזור לו להקים אוהל (בחורים עם ידיים שמאליות זה לא אטרקציה. בקטעים כאלה את צריכה חייל קומנדו ולא את בראד פיט, אפילו אם הוא היה רשג"ד).
טוב. הוא יושב, האוהל הוקם, אני כולי מזיעה, ניצבת לצדו בגאווה. הוא רק רואה את הטיפות מטפטפות לי מהמצח ומרטיבות את בית השחי - ישר נדלק!
בדק ימינה, בדק שמאלה, ראה שאין אף אחד בסביבה ופנה ישר לכפתורי החולצה. תוך שניות מצאתי את עצמי בתוך האוהל רק עם תחתונים, הגברבר שלי מעלי וכל סלעי ארץ ישראל השלמה וההיסטורית מתחתי...
זוכרת שדיברנו על מזרן? יפה! פה הקטע הזה נכנס!
ולנו לא היה. אז איך זה נגמר? במלון, זה איך.
אבל המדריך מהצופים לא ויתר. שבוע אחר כך מצאתי את עצמי על חוף נטוש ליד חוף הבונים, אבל הפעם הוא הגיע מוכן. וכן, זו באמת היתה חוויה מדהימה! אני חושבת ששמעו אותנו לפחות עד חיפה.
אז הנה כמה עצות לסדר את העניינים.
תתכונני מראש! אל תהיי ישראלית ותגידי "יהיה בסדר". נכון שברשות שמורות הטבע והגנים לא חשבו בדיוק על זה כשהקימו אתר אינטרנט, אבל היי – זו מדינה חופשית.
חפשו מקום מראש. רצוי כזה שאינו הומה מטיילים ורצוי כזה שאינו מוגדר "מסלול למשפחות"... (אלא אם כן בא לך לככב בגירסה הישראלית לפרק מהסדרה "חברים" שבו ג'ניפר אניסטון ודיוויד שווימר עושים את זה במוזיאון).
ועוד שתי מילים חשובות בהקשר הזה: קרקע מישורית.
ואם אפשר לצאת באמצע השבוע? מצוין! הרבה יותר פרטיות.
ואחרון חביב, בבקשה - תשאירו אחריכם נקי. יום אחד את עלולה למצוא את עצמך מנסה להסביר לילד קטן בטיול השנתי מה זה הניילון השקוף הזה שזרוק על האדמה.
יש לך עצות או חוויות משלך? תוסיפי!
אנה שי היא מותק של בחורה וכותבת ב"20 פלוס" על מה שבא לה