לפני זמן קצר הסתיים שידורה של התוכנית "בין גבר לאשה", ששודרה בערוץ 2 בלילות שבת, מייד לאחר "ארץ נהדרת". לאלה ביניכם שלא יודעים על מה אני מדברת, הכוונה לתוכנית הדוקומנטרית שעסקה בזוגיות וביחסי המין של כל מיני זוגות ישראלים. במסגרת התוכנית דיברו הזוגות על אורח החיים שלהם, המציאות, הנסיבות, המגבלות וגם על רצונות מדוכאים ופנטזיות.
הפסיכיאטר והסקסולוג ד"ר צחי בן-ציון (שהוא גם היועץ המדעי של ערוץ הסקס הזה ממש שבו אתם קוראים את הכתבה) ומנהל פורום הסקס של "20 פלוס", השתתף בתוכנית ורשם כמה ממצאים מאוד מעניינים על המציאות הישראלית החדשה.
אם היית צריך לסכם את התוכנית במשפט אחד, מה היתה המסקנה שלך לגבי ההתנהגות המינית שלנו הישראלים?
קשה לסכם תוכנית שלמה במשפט אחד ואי אפשר להסיק מסקנה אחת שמשקפת את כולם. דיברנו עם הרבה זוגות וכל זוג הוא תמיד סיפור בפני עצמו. הדבר היחידי שאני חושב שהיה נכון לגבי כולם היה הצורך של אנשים לדבר! ולי לא ברור איך זה, בעידן מתקדם כמו שלנו, סקס עדיין נחשב לכזה טאבו!
סליחה, תגיד, מתי בפעם האחרונה הסתכלת על שלטי חוצות?
סליחה, אבל לפרסם תמונה של ילדונת בג'ינס צמוד, רוכנת על דוגמן בפוזה מפתה, זה לא נקרא פתיחות מינית. זה נקרא להשתמש בסקס לצורכי שיווק אגרסיביים. אנשים עדיין לא אוהבים לדבר על חיי המין שלהם. אנשים עדיין מתביישים לחשוף את הרגשות האמיתיים שלהם, את התסכולים שלהם או אפילו את שביעות הרצון מחיי המין שלהם, אם היא קיימת.
אנשים במערכות יחסים מונוגמיות שמסופקים מינית? יש חיה כזאת?
יש הכל. אבל לרוב, במקום להתעמת עם בן הזוג כדי להגיע למצב כזה, אנשים יעדיפו לדחות ולדכא את היצרים שלהם, "לנרמל את הלא-נורמלי", מאשר לעמוד מול בן הזוג שלהם ואולי לפתוח קן של צרעות!
מעניין שאמרת "מול בן הזוג" ולא מול "בת הזוג", זה אומר אולי שבעיקר נשים הן אלה שלא מקבלות את מה שהן רוצות?
תראי, זה לא סוד שנשים מעדיפות לזייף אורגזמה מאשר להושיב את בן הזוג שלהן ולהסביר לו מה הן צריכות שהוא יעשה כדי שהן יוכלו לגמור. יש נשים שמראש כבר מוותרות על האפשרות להגיע לאורגזמה, כי הן כבר לא מצפות ליהנות מחיי המין שלהן, או שאולי הן מסתפקות בהנאה שבאינטימיות ובמגע. אבל זה בהחלט עובד גם לכיוון השני - מגברים לנשים.
ח קריאה מומלצת (מאוד): שלום, אני האורגזמה הנשית
למה? למה? למה???
כי קשה לדבר על זה. קשה לבטא רצונות או אי שביעות רצון.
למה מה, אני מבטאת את הרצונות שלי מבן הזוג שלי כל ערב.
באמת?
בטח. אני מבטאה את הרצון שלי שיפסיק להתעלם מערמת הכביסה שנערמת לנו בסלון ויתחיל לקפל אותה.
ולקפל כביסה זו התנהגות מינית?
המממממ...
את יודעת מה? האלגוריה שלך מזכירה לי משהו. באחת ההרצאות שלי, אמרתי פעם שכאשר מקבלים אחד את השני, זה כמו לקבל מכונת כביסה חדשה. יש חוברת קטנה עם הוראות הפעלה. לכל מכונה יש מיליון פונקציות ותוכניות, אבל בסוף כולם תמיד משתמשים באותה תוכנית של 40 מעלות!
ואיך בדיוק זה אמור להוכיח פה לכולם שאני פצצת מין מתקתקת?
זה לא אמור להוכיח את זה, אבל האלגוריה הזו נכונה גם לגבי סקס בין בני זוג. יש כל-כך הרבה דברים שאפשר לעשות עם המיניות שלנו. כל-כך הרבה דברים לחקור, לגלות ולהתנסות בהם, אבל בסוף תמיד בוחרים באותן דרכים מוכרות וידועות מראש, אותן תנוחות...
טוב, זה לא פייר. בן הזוג שלי לא הגיע עם הוראות הפעלה...
הנקודה היא שיש פער בין הציפיות שלנו מחיי המין שלנו לבין חיי המין עצמם, פער בין הרצוי למצוי, ויש בעיה עם זה שאנשים לא אוהבים להודות שיש להם בעיה.
ברור. כי ברגע שאתה מדבר על זה, זה מפסיק להיות רק בראש שלך, והופך למשהו ממשי, מוחשי.
אני רואה שאת יודעת הרבה על דיכוי יצרים.
לא, לא, מה פתאום. פשוט שמעתי שתי נשים מדברות במספרה לא מזמן...
השורה התחתונה היא שבמהלך התוכנית גילינו שעם כל הקושי והמחסומים המנטליים, אנשים כן רצו לדבר, כן רצו להוציא הכל החוצה. הם הבינו שרק על-ידי תקשורת - בינם לבין עצמם או בינם לבין מטפל מיני או מטפלת מינית - רק אז הם יוכלו לשפר את חיי המין או לפתור את הבעיות בהם. זה הכל עניין של תקשורת.
תמיד מאשימים את התקשורת...
ברצינות עכשיו, למה בעצם אנשים מקדישים כל-כך מעט זמן ומחשבה לחיי המין שלהם? למה זה בסדר להוציא כמה מאות שקלים על סט כלים לסושי אבל להשקיע כמה מאות שקלים בחנות לסקס, זה לא!
כי חנויות סקס הן תמיד כאלה סליזי. עם החלונות ראווה מכוסים באדום בוהק ונייר כסף...
זאת בדיוק הבעיה. סקס, על פי רוב, נתפס כדבר אסור וסליזי. אבל כולנו רוצים סקס. כולנו רוצים להיות מסופקים, ולא רק במובן הפיזי. סקס זה הרי סוג של תקשורת. כל הרעיון ביחסי מין הוא שדרושים לכך יחסים, ומערכת יחסים זה דבר שדורש זמן, מחשבה, תכנון והשקעה.
אוף, אתה כל-כך זהיר. אתה לא יכול לתת לי איזו הכללה גסה? משהו שיגרום לכולם להפגיז אותי בטוקבקים ולהגיד לי שאני לא נורמלית?
אפשר בגדול להגיד שהנשים, גם הישראליות, בדרך כלל יותר עסוקות באינטימיות שבעניין, בעוד שגברים, גם הישראליים, מוטרדים יותר מרמת הביצועים שלהם.
או. סוף, סוף משפט שוביניסטי מקומם. תודה רבה.
תודה גם לך.