מרגיש בעננים
או תלוי באוויר?

 
• לחץ/י כאן למדריך המפרט יותר על הקבוצות

• למה אני מרגיש תקוע ומבולבל בעוד האחרים מצליחים להתקדם בחיים?

• למה אני לא מצליח להחזיק עבודה או קשר זוגי לאורך זמן?

• למה החברים שלי יודעים מה הם רוצים מעצמם ומשיגים את זה ואני לא?

• למה אני כל הזמן רץ, מנסה, מתאמץ נורא להצליח ומרגיש שאני לא מגיע לשום מקום?

אם גם את, או אתה, בני 20 עד 30, יכול להיות שגם אתם שואלים את עצמכם שאלות מטרידות כאלה. אין ספק שהעשור הזה, שבין הגילאים האלה הוא תקופה מיוחדת, קשה ומבלבלת, מכיוון שמדובר בשלב מעבר שבין גיל ההתבגרות לבגרות המלאה. מטבע הדברים, זה מעבר שאינו תמיד פשוט, ומה שבטוח – היום הוא מורכב וממושך מבעבר.

כללית iPhone - עוד אין לך? לחץ/י כאן...

אחד הדברים שהכי מאפיינים את התקופה הזאת זה שינויים ומעברים, ורוב החבר'ה בגילאים אלה מאפשרים לעצמם מרחב לעבור, להתנסות ולבדוק את האפשרויות העומדות בפניהם בכל התחומים – בעבודה, בזוגיות ובחברה. יש מי שקורא לזה שלב הבגרות הצומחת. רוצה להבין מה זה? לחץ/י כאן לכתבה בנושא.

יש מי שבוחרים עבודה בתחום מסוים, ומאוחר יותר עוזבים אותה והולכים ללמוד תחום חדש, אחרים נעים בין תקופות של עבודה ואבטלה. יש מי שמחליטים לעזוב את בית ההורים אבל חוזרים אליו אחרי כמה חודשים, וחוזר חלילה. וככה מדלגים בין עצמאות וחצי עצמאות לבין סוג של תלות.

למה בעצם חבר'ה צעירים מחפשים ומשנים כל הזמן?
בגיל הזה יש צורך עז בשינוי ובחיפוש כיוונים חדשים בחיים, כי קיימת ההבנה שבשלב הזה אי אפשר להישאר כמו שהיינו בגיל ההתבגרות אלא צריך למצוא את הדרך לחיים בוגרים.

האתגר הגדול הוא לזהות מהי הדרך הנכונה בשבילי, מה הכיוון שעלי לקחת, אילו שינויים באמת נכונים ומתאימים לי. הבעיה היא שלא כולם מצליחים בזה.

יש צעירים שבאמת מצליחים בסופו של דבר להגיע לאיזושהי יציבות, ועולים לאט־לאט על מסלול מקצועי ואישי קבוע שבו הם מרגישים סיפוק, בעוד שאחרים מרגישים אבודים, מבולבלים, מדוכאים ובודדים.

יש מי שמנסים בכל הכוח להשתנות ולמצוא כיוון, אבל בסוף מוצאים את עצמם "רצים, רצים ולא מגיעים לשום מקום". יש כאלה שלא בטוחים מה הם רוצים ולא מסוגלים לבחור, ואחרים מרגישים לפעמים שהם תקועים או שהם מאחרים את הרכבת.

המשך הכתבה לאחר ההפניות...

למה יש כאלה שמצליחים ויש כאלה לא? מה צריך בשביל להצליח?
מחקר גדול שנערך באוניברסיטת בר אילן בראשותו של פרופ' שמואל שולמן ניסה לענות על השאלות האלה בדיוק: מה צריך בשביל לעבור את הגיל הזה בשלום ולהצליח למצוא את עצמי, למצוא כיוון שמתאים לי לקריירה ולפתח זוגיות? אילו צעירים מצליחים למצוא את הכיוון שלהם בחיים ואילו לא? מי הם אלו שמרגישים בסך הכל טוב עם עצמם ומי מהם חשים מבולבלים ומדוכדכים?
• מעניין אותך לקרוא את המחקר? לחץ/י כאן לתקציר המחקר.
• רוצה להתעמק קצת יותר? לחץ/י כאן לקובץ PDF.

המחקר גילה כי בגדול ישנם שני סוגים של חבר'ה צעירים: אלה שעושים ואלה שמתבוננים.

כלומר?
הקבוצה הראשונה כוללת את אלה שמאוד ממוקדים ועסוקים ב"לעשות". הם כל כך רוצים להשתנות, להיות אנשים שונים ממי שהיו בגיל ההתבגרות, עד שהם עסוקים מאוד בלעשות הכל כדי להוכיח לעצמם ולאחרים שהם באמת השתנו - ומהקצה אל הקצה. הבעיה היא שלא תמיד הם עוצרים להתבונן ולחשוב האם השינוי הספציפי הזה באמת טוב ומתאים להם.

אפשר דוגמה?
בוודאי. למשל, בחור שבשנות התיכון היה "חפפן" בלימודים ולא השקיע פתאום לוקח על עצמו המון משימות של עבודה ולימודים מתוך רצון להפוך לחרוץ ומוצא עצמו בלי מספיק חיי חברה. או בחורה שהיתה מאוד ביישנית ו"יסמנית" מתחילה להיות וכחנית מאוד ולפעמים גם בוטה עם אנשים כדי להפוך לחזקה ואסרטיבית.

והקבוצה השנייה?
הקבוצה השנייה כוללת את "המתבוננים" - אלה שמקדישים מדי פעם זמן ומחשבה להתבוננות פנימית ולבדיקה האם ההתנהלות שלהם אכן טובה להם ומובילה אותם לאן שהם באמת רוצים.

מה זאת אומרת?
הם לא מצפים מעצמם להשתנות מקצה אל הקצה, אלא להכיר בעצמם את התכונות הטובות ולפתח אותן, וכך להצליח בחיים ובזוגיות.

ואיזו קבוצה הצליחה יותר?
המחקר הראה כי הצעירים "המתבוננים" הצליחו יותר להרגיש טוב עם עצמם, להיות בקשר זוגי טוב ולהתקדם לכיוון של קריירה שמתאימה להם. לעומת זאת הצעירים "העושים" חשו בסופו של דבר מבולבלים, ולא כל כך הצליחו למצוא פתרונות גמישים לבעיות שלהם בעבודה ובזוגיות והרגישו תקועים.

אבל למה ההתבוננות הזאת כל כך חשובה?
כי היא מאפשרת בעצם להתמודד עם שני הכוחות המנוגדים שאופייניים לגיל הזה - מצד אחד רצון לבדוק, להתנסות ולהשאיר כמה שיותר אופציות פתוחות, ומצד שני רצון להגיע ליציבות מסוימת בחיים.

מה אני יכול לעשות אם אני מרגיש שלא הולך לי או שאני תקוע?
אחת האפשרויות היא לקבל הכוונה ממישהו שמבין את מה שעובר עליך, ועלייך. "זו בדיוק הסיבה", אומרת ד"ר תמר שביט פסח, פסיכולוגית קלינית ומרכזת "מרפאת צעירים" בכללית, "שהקמנו קבוצות צמיחה לצעירים. מדובר בקבוצות טיפוליות קצרות מועד שנועדו לעזור להם לעצור ולהתבונן בעצמם: לבדוק מי הם, מה נכון להם ומה לא ולהבין מדוע הם פועלים כפי שהם פועלים".

איך הקבוצות האלה יכולות לסייע?
בכך שהן עוזרות לעצור ולבחון גורמים מודעים המשפיעים על ההתנהלות שלנו ולעלות על גורמים לא מודעים אשר תכופות תוקעים אותנו בדפוסי בחירה והתנהגות לא יעילים.
 
טוב, שוב צריך דוגמה?
למשל, בחור הבוחר שוב ושוב בבחורות המבקרות אותו ופוגעות בערכו העצמי משום שהוא משחזר קשר ביקורתי עם הוריו בילדותו, או בחורה הבוחרת במסלול לימודים שאינו מתאים לה רק בשל צורך לרצות את הסביבה.