בשנות ה־70 היינו מאושרות יותר. אנחנו, הנשים.

כן, כן, כל המחקרים מארצות הברית ומאירופה מצביעים על כך (בסוף הכתבה תמצאו את שני המאמרים עליהם מתבססים הנתונים בכתבה).

כללית iPhone - עוד אין לך? לחץ/י כאן...

מתברר שבשנות ה־70 דיווחו נשים על רמות אושר סובייקטיביות גבוהות יותר מגברים, ושביעות רצון כללית מהחיים.

נו, ומה עכשיו?
עכשיו נשים מדווחות פחות על אושר באופן כללי, ועל פחות אושר מהגברים.

וזאת, למרות שעל פי כל המדדים האובייקטיביים – נשים נהנות כיום מיותר חופש ואפשרויות מתמיד. הדבר נכון לנשים נשואות וגרושות, עובדות ולא עובדות, בכל הגילאים וללא תלות ברמת ההשכלה.

אז למה נשים פחות מאושרות מגברים בדור האחרון?
"בגדול", אומר פרופ' יורם ברק, מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים אברבנאל ויו"ר החברה לפסיכיאטריה של הזקנה, "הן משלמות מחיר כבד על ההצלחה של התנועה הפמיניסטית".

מה זאת אומרת?
הכניסה למה שהספרות בתחום קוראת "המשמרת השנייה" (מצב שבו הנשים חוזרות הביתה מהעבודה וממשיכות לעסוק בעבודות הבית וטיפול הילדים), יצרה מצב שבו משנות ה-60 וה־70 גברים במערב עובדים פחות ועוסקים יותר בדברים שתורמים לאושרם, ואילו נשים עובדות יותר – מחוץ לבית ובתוך הבית.

הזמן שנשים נדרשות לבלות כל יום בפעילויות שאינן תורמות לאושר שלהן גדל באופן משמעותי עם הדרישה להיכנס לשוק העבודה בעולם המערבי. ממחקרים שנעשו בתחום הפסיכיאטריה החיובית, שהיא הענף המורחב של פסיכולוגיה חיובית, עולה כי הדבר פוגם באושר שלהן.

איך מודדים אושר?
אם ננסה להעריך אושר של אדם לפי איך הוא משווה אותו לקבוצת ההתייחסות שלו, הרי שבמקרה הזה יש בעיה. אם בתחילת המאה הקודמת אשה היתה משווה עצמה לנשים אחרות, כיום קבוצת הייחוס של נשים רבות היא גברים. וכשהאשה משווה את עצמה לגבר– קשה לה לצאת מנצחת, כי היא נדרשת למלא כמה תפקידים במקביל.

אילו תפקידים?
כיום היא צריכה להיות גם אם, גם מאהבת וגם בעלת קריירה, והיא נתקלת גם בתקרת הזכוכית שכביכול לא קיימת אבל למעשה מאוד נוכחת במציאות.

אם נבחן את המושג "אושר" על פי עד כמה אנחנו מצליחים לענות לציפיות שיש לנו מעצמנו ולציפיות של החברה מאיתנו - אז נשים נשארות מתוסכלות: הן מתוסכלות גם מהדרישות, גם מהחובה לצאת מהבית וגם מחוסר היכולת לתת ביטוי לכשרונות שלהן.

בקיצור, הן מתאכזבות ביותר מישורים מגברים.

בשנים האחרונות ניתן לראות שכבר בסוף התיכון הציפיות והפער בינן לבין היכולת לממש אותן הוא לרעת הנשים. מחקר עדכני שמצביע על הפער הגובר בין נשים לגברים בתחום האושר ניתן למצוא במדגמי שאלונים המועברים ברחבי ארצות הברית לבוגרי ובוגרות תיכונים, לפני שהם ממשיכים בדרכם בחיים.

 

כבר בגיל הזה?
כן, כבר בגיל הזה. וזו תופעה חדשה.

 

למה, בעצם?
בנות צעירות כיום נהנות פחות מזמן פנוי כי הן חשות שעליהן להצטיין ולהיות פרודוקטיביות בכל רגע נתון, והן מייחסות חשיבות רבה יותר למכלול גורמים חיצוניים באשר להשפעה על אושרן, לעומת הבנים בתיכון.

 

האושר הוא תלוי חברה?
מבחינה גנטית, נשים נולדות עם פוטנציאל גדול להיות מאושרות (בהתבסס על מחקרים גנטים). בעבר זה גם היה כך. לפחות עד 1970-1980. איפשהו בעשור הזה, נשים בלמעלה מ־90 מדינות היו מאושרות יותר מגברים לאורך כל מעגל החיים. כיום היתרון של נשים בקושי נשמר עד סוף תיכון, וגברים כיום יותר מאושרים מנשים בכל העשורים של החיים המבוגרים.

 

למרות שגברים ונשים יוצאים לחיים עם ציפיות ודירוג ציפיות דומה, יכולת המימוש קטנה אצל נשים בעולם המערבי, בעוד שאצל גברים היכולת הזו הלכה והתעצמה.

 

המחקרים מראים כי בגיל צעיר שאיפות הגברים לזוגיות ולחיי משפחה הן די דומות לאלה של הנשים. בהמשך, ההבדלים באושר בין שני המינים תלויים בעיקר במימוש ציפיות אלה.

 

אז מה, גברים תמיד מאושרים?
יש דווקא גיל שבו הגברים עצובים, והוא בסביבות ה-20, כשהם רווקים ובתחילת הקריירה שלהם. אחרי גיל 34, הם בדרך כלל כבר נשואים, מרוצים יותר ממצבם הכלכלי, ובין גיל 40-50 גברים הם מאושרים יותר מנשים – בכל מדד שלא נבדוק – והפער ממשיך לגדול.

מהן ההשלכות הרפואיות, אם בכלל?
מי שמאושר יותר חי יותר, סובל פחות מתחלואת לב וכלי דם, פחות מאושפז מדיכאון ופחות מת מהתאבדות. למה? כי מערכת החיסון של מי שמאושר יותר היא חזקה יותר, ואולי זה גם גורר ירידה במחלות ממאירות ועלייה בתוחלת החיים.

 

אלו לא בשורות טובות לנשים...
אבל לא הכל רע לנשים. רוב הסקרים מראים כי נשים מאמינות היום שהחיים שלהן טובים יותר. אובייקטיבית, קיים שיפור ניכר במעמד האשה בעשורים האחרונים בעולם, ונשים כיום נמצאות בסבירות יותר גבוהה להאמין שההזדמנויות להצליח הפתוחות בפניהן רבות מאלה שעמדו בפני הוריהן.

החומר בכתבה מבוסס על שני המאמרים הבאים:

The Paradox of Declining Female Happiness/ By Betsey Stevenson and Justin Wolfers

Aspirations, Attainments, and Satisfaction: Life Cycle Differences Between American Women and Men/ Plagnol, Anke C. and Richard A. EasterlinI

רוצה לקרוא עוד? לחץ/י כאן לרשימה הביביליוגרפית.
 

ד"ר דנה דורון היא בוגרת הפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' יורם ברק הוא מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים אברבנאל ויו"ר החברה לפסיכיאטריה של הזקנה.