8 מיתוסים על
ריטלין והפרעות קשב
(והאמת המדעית...)

• הפרעת קשב היא עוד אופנה רפואית וחברתית חולפת, עובדה שפעם חיו בלי להכיר אותה ובלי לטפל בה.

נו... פעם גם לא היתה אנטיביוטיקה ומתו מזיהומים.

הפרעת קשב היא הפרעה אמיתית ומציקה ביותר. גם בעבר סבלו ממנה רבים, אך כיוון שההפרעה לא היתה מוכרת ואנשים אלה לא אובחנו, הם גם לא טופלו. כיוון שלא טופלו, פיתחו חלק מהם הפרעות התנהגותיות ורגשיות קשות.

המרפאות לגמילה מסמים, המרפאות הפסיכיאטריות ובתי־הסוהר מאכלסים לא מעט אנשים כאלה.

מהצד האחר - ומאוד חשוב לציין זאת - יש הרבה אנשים הסובלים מהפרעות קשב שהם מוכשרים כמו שדים בתחומם (ובכלל), שהצליחו מאוד בחייהם ובחייהם המקצועיים, אך ההוויה היומיומית שלהם מלווה בהפרעות קשות ובקשיים תפקודיים. אגב, מחקרים שנערכו בקרב מבוגרים שלא טופלו מראים על ירידה תפקודית לאורך שנים, בכל תחומי החיים, ובמקביל, התפתחות של בעיות רגשיות קשות.

לא נכון.

אמירה זו גובלת ברוע־לב, כיוון שאנשים שסובלים מהפרעת קשב מתאמצים מאוד להתרכז ולהתמקד, אבל הם נכשלים בכך כל הזמן וחיים בתחושה של תסכול ואכזבה עמוקה מעצמם.

האם נעז לומר שחולי אסתמה סובלים "כי הם מפונקים"? האם יעז מישהו לא לתת משאף לילד או לבוגר חולה אסתמה בנימוק שהוא "מפונק" ורצוי "שייקח את עצמו בידיים" ו"יתגבר לבד" על קוצר הנשימה? הרי גם המשאף מכיל חומר תרופתי.

כל "מקרה קל" נדון להפוך ל"מקרה קשה" אם לא יטופל בצורה מיטבית.

העבודות המחקריות שנעשו מוכיחות חד־משמעית כי אין לנו היום, לצערנו, אפשרות לטפל ללא תרופות.

האמירה לפיה הטיפול התרופתי נועד רק ל"מקרים קשים" מעבירה מסר מעוות ומפחיד לסובלים מהפרעת קשב.

אם לא נטפל במי שסובלים באמצעות תרופה, הם יהפכו ל"מקרים קשים".
בחזרה למעלה

המשך הכתבה לאחר ההפניות...

• הטיפול התרופתי (בריטלין או בקונצרטה) מיועד רק לשעות העבודה או הלימודים באוניברסיטה / מכללה / בית־הספר.

• ריטלין ממכר!

לא נכון.

אין עדות מדעית להתמכרות לריטלין. כדאי לדעת, שיש אנשים המתמכרת לכל דבר (ואנשים אלה סובלים ממה שנקרא "הפרעת התמכרות"); עדיין: מדובר באוכלוסיה קטנה מאוד, שאינה מייצגת בשום אופן את הכלל. לשם השוואה: גם השימוש במזגנים מקובל בישראל, למרות הפוטנציאל הממכר של גז המזגנים... כדאי לזכור שבריטלין לא ניתן לעשות שימוש לרעה (Substance abuse) היות ואי־אפשר להסניף אותו. פשוט ככה.
בחזרה למעלה

לריטלין לסוגיו תופעות־לוואי שכיחות, כמו ירידה בתיאבון וקשיי הירדמות.

לרוב, הירידה בתיאבון חולפת, או לפחות נחלשת, אם ממשיכים ומתמידים בטיפול.

אם מוטרדים מהירידה בתיאבון, אפשר להעביר את הארוחה המשמעותית ביום לשעות הערב. כדי להימנע מקשיי הירדמות, צריך לחשב את זמן הפעילות של התרופה, ולהתאים את לוח הזמנים לשעות השינה.

לדוגמה, את הקונצרטה (Concerta, Methylphenidate Hydrochloride), הפועלת 12 שעות, מומלץ ליטול רק בבוקר.

קיימות תופעות נדירות של "ריבאונד" (Ritalin rebound), כלומר: תחושת אי־שקט לאחר נטילת התרופה, עצבנות־יתר או בכי. תופעות אלה פחות משמעותית בשימוש בתכשירים כמו קונצרטה או Ritalin LA ובכל מקרה, אלה תופעות נדירות מאוד, החולפות מיד עם הפסקת השימוש בתרופה.

כדאי להדגיש: ריטלין וקונצרטה אינם פוגעים בשום איבר פנימי.
בחזרה למעלה

כל המחקרים שנעשו עד היום מוכיחים פגיעה מצטברת בגדילה של עד שני סנטימטרים בסך הכל, לא בכל מקרה, וממילא נתון זה אינו רלוונטי לטיפול במבוגרים.

גם כאן, תמיד כדאי לשקול בין היתרונות של השיפור המשמעותי ביכולות הקשב והחזרה לתפקוד חברתי טוב הרבה הרבה יותר – לעומת עוד שני סנטימטרים בגובה...

במחקרים פרוספקטיביים (מחקרים העוקבים אחר אותם נבדקים לאורך שנים רבות), הנמשכים כבר שלוש שנים, לא נמצאה כל פגיעה משמעותית מצטברת בגדילה.
בחזרה למעלה



• ריטלין פוגע בלב.

לא נכון.

לא נמצאה כל הפרעה לבבית בבני־אדם בריאים, אך אין די מידע לגבי השימוש בריטלין באנשים חולי־לב, או בכאלה הסובלים מיתר לחץ דם.

רשות התרופות והמזון הפדרלית האמריקנית (FDA) הנחתה, כי במצבים כאלה אין ליטול ריטלין ללא התייעצות קודמת עם רופא או רופאה שתחום מומחיותם היא קרדיולוגיה (ענף הרפואה העוסק בלב ובמחלותיו). במידת הצורך, ניתן לבצע בדיקת א.ק.ג במאמץ (בדיקה ארגומטרית, כפי שעושים בתחומי הספורט השונים ולצורך קבלת אישור לחדר־כושר) כדי לוודא בריאות לבבית קודם לתחילת הטיפול.

בחזרה למעלה

כתבות נוספות על הפרעת קשב:
• הפרעת קשב - שישה סימנים שיש לי אחת
• הפרעת קשב: איך זה נראה "מבפנים"?
• ריטלין - כל מה שרצית לדעת
• חיי יומיום עם ריטלין: השימושון המלא!
• עד היום הסתדרתי בלי טיפול. בשביל מה לי בכלל?
• שימוש בריטלין בשביל "לתפוס ראש" - חכם?
• לחץ/י כאן לפורום הפרעת־הקשב שלנו
• פתאום שקט, פתאום צלילות:
(מאמר מעיתון "הארץ" מאת ד"ר אמיר מנדל)

איריס מנור היא פסיכיאטרית מומחית של הילד והמתבגר ומנהלת המרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש "גהה" בפתח־תקווה, מקבוצת כללית, ומנהלת את פורום הפרעות־הקשב של "20 פלוס". היא משמשת יועצת ל"קווים ומחשבות", העמותה הלאומית להפרעות קשב

סייעה בגיבוש החומר:
עו"ס שלומית רוזן, מתאמת המחקר במרכז לקשב ולהפרעות קשב וריכוז במרכז לבריאות הנפש "גהה" בפתח־תקווה ומנהלת־משותפת של פורום הפרעות־הקשב של "20 פלוס"