פעם פעילות ספורט אינטנסיבית ויומיומית אצל נשים היתה נחלתן הבלעדית של ספורטאיות מקצועיות. כיום, עם כל המסרים שאנו מוצפים בהם אודות החשיבות של שמירה על אורח חיים בריא, הפכו מכוני הכושר המאובזרים, שיעורי הפילאטיס ומפגשי הספינינג לחלק בלתי נפרד מלוח הזמנים של רבות.
האם פעילות יתר עלולה להזיק?
פעילות גופנית מתמדת היא מרכיב חשוב באורח חיים בריא ועוזרת לשפר את איכות החיים. אבל לעלייה הדרמטית בכמות ובעצימות הפעילות יש מחיר: פציעות ספורט אינן תופעה חדשה והיא מוכרת לנו בעיקר מעולם הספורט המקצועי. עם זאת, כתוצאה ישירה מכניסת הפעילות הגופנית
היומיומית ל"תפריט הקבוע שלנו", חשוב מאוד להקדיש את תשומת הלב גם לפציעות ספורט אפשריות ולהשתדל למנוע אותן.
יש בעיות שאופייניות במיוחד לנשים?
כן. נשים, בשל צרכים הייחודיים למבנה הפיזיולוגי שלהן, צריכות לאמץ גישה ייחודית. נוסף על פציעות הספורט שאופייניות לנשים, קיימות בעיות נוספות הקשורות לסביבה ההורמונאלית המיוחדת של האשה. שילוב של הפרעות אכילה, בעיות במחזור הווסת עד כדי הפסקתו ואוסטיאופורוזיס מוכר כ"תסמונת הטריאדה של אתלטיות נשים"
(Female Athlete Triad) עלול להופיע לעתים אצל ספורטאיות מקצועיות ולא מקצועיות מכל הגילאים ובכל הרמות.
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
הפרעות אכילה ומאזן אנרגיה שלילי הם דבר נפוץ מאוד אצל מתעמלות (הן בהתעמלות קרקע ומכשירים ובן בהתעמלות אמנותית) ואצל רקדניות. דרישות אנרגטיות גבוהות הנובעות
מפעילות גופנית עצימה, מביאה ל"סחיבת משאבים" ממקורות אחרים בגוף ולשינויים הורמונליים הזהים לאלה של אנורקסיה נרווזה.
אפשר לקבל דוגמה?
הנה דוגמה מהחיים: אשה צעירה אנרגטית ואינטליגנטית, עם דימוי עצמי "לא-מי-יודע-מה", מתחילה דיאטה להורדת כמה קילוגרמים עודפים. במקביל היא מתחילה פעילות במסגרת
מועדון/חדר כושר. היא מתעמלת שלוש עד ארבע פעמים בשבוע בחדר כושר, עוד פעמיים בשיעורי ספינינג וכמובן לפחות שני אימונים במה שקרוי "עיצוב הגוף". לבסוף, כדי למנוע את כאבי הגב, היא מוסיפה עוד פעמיים בשבוע שיעורי פילאטיס וגם מבצעת הליכה ספורטיבית במשך שישה ימים בשבוע עם חברה.
כעבור מספר שבועות של צמצום קלורי ניכר והוצאה אנרגטית כזאת, היא מרוצה מאוד מההצלחה להוריד במשקל. אבל זה לא מספיק. היא חושבת שאם היא כבר הורידה קילו או
שניים, למה שלא תחזור למשקלה מלפני חמש שנים, או לזה שאיתו לפני התגייסה? החברות מחמיאות, וביחד עם הפמפום הבלתי פוסק בפרסומות ובמדיה שמעודדים
מודלים נשיים אנורקטיים, היא מוצאת עצמה מכורה לתחושת העוצמה הגופנית הנובעת משיפור הסיבולת השרירית והאירובית. בשלב זה מופיעים כאבים בברכיים, בשוקיים או בגב תחתון והיא פונה לעזרה רפואית.
וזה טוב, לא?
לא בדיוק. הבעיה היא שגורמים מטפלים רבים, הן במרפאות הראשוניות והן במקצועיות, ממליצים על כדורים (נוגדי דלקת) לכאבים על או טיפולים פיזיותרפיים מבלי להתייחס לתמונה הכוללת.
ומהי התמונה הכוללת?
התמונה הכוללת היא הופעתם של שברי מאמץ. אלה עלולים להופיע כתוצאה מהשינויים ההורמונליים, מהירידה במשקל והתזונה הלקויה ומבריחת הסידן (אוסטיאופורוזיס). מבחינה זו, הטיפול בהפרעות במחזור הווסת (הנובעות מפעילות גופנית מאומצת מאוד) בדלדול במסת העצם ובשברי המאמץ - הוא דומה. הרעיון הוא הורדה במספר האימונים, עלייה במשקל ושיפור המצב התזונתי. גם נטילת גלולות למניעת הריון עשויה להשפיע לטובה בכל המדדים הללו.
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
איך משפיעים ההבדלים האנטומיים והפיזיולוגיים בין נשים לגברים על הביצוע הספורטיבי ועל שכיחות הפציעות?
לנשים בדרך כלל גפיים קצרות וכתפיים פחות רחבות מאשר לגברים. לנשים יש משטחים מפרקיים קטנים יותר באופן יחסי לגברים, דבר שמוריד מהיכולת לבלום זעזועים ולפתח
עוצמות גדולות יותר, כמו בזריקת כדור או במכת אגרוף.
למרות שאין הבדלים איכותיים במבנה השריר, מסת השרירים ביחס למשקל גוף גבוהה יותר אצל גברים ולכן כוח השרירים שלהם גדול יותר. נשים נוטות להיות חלשות יותר מגברים בגפיים העליונות, אבל הן מסוגלות להגביר את הכוח של חגורת הכתפיים והידיים ב-15 עד 45 אחוזים, בלי לפתח מסת יתר של שרירים.
יש לך איזשהן המלצות?
ההמלצה העיקרית לנשים היא להיזהר משימוש לא מבוקר במכשירי הכושר. אלה, על פי רוב, אינם מותאמים לאחיזה, לעוצמה או לארגונומיה הייחודית של נשים. בזהירות, בפיקוח - ולא להגזים. אל תתני לבריאות לעלות לך בבריאות...
ד"ר דוד מורגנשטרן הוא המנהל־הרפואי של המרכז לרפואת־ספורט במרכז הרפואי "מאיר", מקבוצת כללית, אורתופד המומחה בפציעות ספורט ומנהל פורום פציעות ספורט, פיזיותרפיה ואורתופדיה ב"20 פלוס". הוא נמנה עם בכירי רופאי הספורט בישראל