אם אתם יכולים לדבר בחופשיות תוך כדי אימון גופני, סימן שאתם מתאמנים בקצב הנכון. פשוט? מאוד פשוט. מדד נוח זה להערכת רמת המאמץ של המתאמנים עשוי להיות יעיל לא פחות משימוש במד דופק.
במחקר שערך ד"ר קרל פוסטר, ואשר תוצאותיו התפרסמו לא מזמן בכתב העת
Medicine & Science in Sports & Exercise, מציין המחבר, שיעילותה של השיטה הוכחה הן בפעילות גופנית יומיומית בבית והן בפעילות מאומצת במכון הכושר. למעשה, מתאמנים יכולים להיעזר בשיטה הזו במטרה לעמוד ביעדי הכושר שהציבו לעצמם ועל-מנת להפחית ככל האפשר את סיכוני הפציעה במהלך הפעילות.
מומחים מצאו, שמתאמנים מפיקים את התועלת הרבה ביותר באימוני כושר כשדופק הלב וצריכת החמצן שלהם נשמרים מתחת לסף המקסימלי. אמנם שיטת הדיבור בעת אימון גופני (Walk & Talk) אינה נחשבת מדעית, אך, כאמור, היא עובדת!
במטרה לבדוק האם השיטה אכן מהווה מדד להערכת דרגת המאמץ הרצויה, פוסטר ועמיתיו מאוניברסיטת וויסקונסין עקבו אחר דופק הלב וצריכת חמצן של 16 מתנדבים
בריאים שרכבו על אופני כושר ורצו על מסילה נעה. המשתתפים התבקשו לקרוא בקול רם קטע כתוב, תוך שהם מגבירים בהדרגה את קצב הרכיבה או הריצה.
הצוות מצא שכאשר אנשים החלו להתקשות בקריאה שוטפת של המסמך, קצב הדופק וצריכת החמצן המקסימלית שלהם החלו לעבור את רמת הסף המומלצת לאימון בטוח.
המעקב אחר קצב ההתקדמות בכושר הגופני בכלל והיכולת האירובית בפרט, הוא משימה מורכבת. התשובה האמינה ביותר לכך ניתנת בתנאי מעבדה, בדרך כלל באמצעות שימוש בכלי ניטור כמו מבחן ארגומטריה, מדידת צריכת חמצן מקסימלית ועוד פעילויות מורכבות וארוכות שמחייבות ציוד שאינו מצוי בדרך כלל בחדר הכושר השכונתי.