הרבה מאוד אנשים חושבים שניתן להפוך את אוסף השומן שהצטבר לנו ככה בנחת במשך השנים ל"הר" של שרירים. שתוך חודש חודשיים (בקטנה...) אפשר להפוך לבראד פיט בסרט "טרויה".
האומנם? הייתכן כי ניתן לשדרג את "הצמיגים" לשרירים חזקים ונפוחים? האם באמת שמנמנים יפתחו שרירים מהר יותר מרזים על-ידי הפיכת השומן לשריר?
אולי זה מאכזב, אבל ברוכים הבאים למציאות. התשובה היא חד-משמעית - לא! ולמי שקשה להבין, או למי שמכחישים, אז שוב: לא! לא! לא!
רבותיי, גופנו מורכב מרקמות שונות. רקמת עצם, רקמת סחוס, רקמת עצב, רקמת גיד - וגם רקמת שריר ורקמת שומן. הרקמות שונות ונפרדות זו מזו. החומר שממנו עשויה כל רקמה שונה בהרכבו הכימי ואינו ניתן לשינוי.
המרכיב העיקרי שממנו עשוי שריר הוא חלבון, ואילו החומר המרכיב את רקמת שומן הוא, כצפוי, שומן (מולקולות של שומן). את המרכיבים לבניית הרקמות שהזכרנו אנו מקבלים מהמזון שאנו אוכלים. מיקום הרקמות בגוף שלנו שונה גם הוא. שרירים נמצאים על עצמות השלד השונות, ומחוברים אליהן באמצעות גידים, ואילו השומן ממוקם מעל השרירים ועוטף אותם ברכות.
לכל רקמה תפקיד שונה. תפקידה העיקרי של רקמת השריר הוא לייצר תנועה (כל תנועה ותזוזה שאנו מבצעים), ואילו רקמת השומן משמשת כמאגר אנרגיה וכשכבת בידוד.
אם ככה, מדוע אנו עדים למקרים שבהם שמנים הופכים לשריריים, ואילו שריריים שהפסיקו להתאמן משמינים ושריריהם מידלדלים? במקרה הראשון – בגלל שהם מתאמנים מעלים את אחוז רקמת השריר ובמקביל מפחיתים את אחוז רקמת השומן בגופם. במקרה השני קורה בדיוק התהליך ההפוך. רקמת השריר מידלדלת עקב חוסר פעילות, ואת מקומה תופסת רקמת השומן.
מה התהליכים הפיזיים שמתרחשים בגוף בעקבות פעילות גופנית או חוסר בה? בפעילות גופנית אירובית (הליכה, ריצה, שחייה, אופניים, ספינינג, סטפר, קרוס קאונטרי וכדומה) גופנו "שורף" אנרגיה, או במילים אחרות, קלוריות. מקור האנרגיה העיקרי לפעילות הוא שומן, ולכן הגוף שורף שומן בצורה מוגברת.
אני משתמש במילה מוגברת בכוונה, כי הגוף עושה זאת גם במצב מנוחה, אך במצב זה שריפת השומנים איטית מאוד והרבה פחות משמעותית. לכן, אם עד עכשיו חשבתם שרק אחרי 20 דקות של פעילות הגוף מתחיל לשרוף שומן. זה פשוט לא מדויק. אמנם תהליך פירוק השומן והפיכתו לאנרגיה נעשה משמעותי יותר לאחר כ-20 דקות, אך התהליך מתחיל מרגע התחלת הפעילות.
בפעילות גופנית אנאירובית כמו תרגילי התנגדות, הרמת משקולות והפעלת מכשירי כוח שונים, אנו "מגרים" את הגוף לבניית מסת שריר (עיבוי השריר או בלועזית היפרטרופיה). אני משתמש במילה "מגרים" בכוונה, מכיוון שללא חומר בניין (במקרה זה חלבון), השרירים לא ייבנו. אבל חלבון לא מספיק. צריך עוד כמה דברים. עצה ממני - רוצו לערוץ תזונת כושר וספורט של יעל דרור (ממש בדף ליד!), יש שם תשובות להרבה שאלות שאולי מתעוררות לכם עכשיו בראש. ואפשר גם להעלות שאלה לפורום כושר ותזונת ספורט. נשמח לענות.
שנסכם? אדם שמנמן או שמן שנכנס לשגרת אימונים מאומצת הכוללת אימונים אירוביים ואנאירוביים, יביא לירידה במסת השומן בגוף ולעלייה במסת השריר. זה השינוי הרצוי. אבל לא מדובר בהפיכת שומן לשריר. שומן לא יכול להפוך לשריר, בדיוק כפי ששריר לא יכול להפוך לשומן. לכן כשעובדים על שרירים, חשוב לבצע גם פעילות אירובית! שומנים לא הופכים לשרירים באימוני כוח.
מהצד האחר כדאי לציין, שככל שמסת השריר גבוהה יותר, כך גם חילוף החומרים בגוף (המטבוליזם) מאיץ את פעילותו. כלומר: הגוף שורף יותר קלוריות משהיה רגיל בעבר. מדוע? כיוון שעל-מנת להתקיים שריר זקוק ליותר אנרגיה מאשר רקמת שומן זהה בגודלה ושורף פי ארבעה יותר קלוריות. אז הנה לכם טיפ בלתי צפוי על האצת הירידה במשקל למתאמנים: כדאי וחשוב לבצע אימוני כוח והתנגדות כחלק בלתי נפרד מתכנית הדיאטה שלכם. כך תאיצו את חילוף החומרים ובאופן ישיר את קצב ההרזיה שלכם וגם תחזקו את השרירים.
כדאי לקחת בחשבון שחילוף החומרים משתנה לרעה כשמפסיקים להתאמן, גם כיוון ששריפת האנרגיה מהעבר לא רלוונטית כעת, גם בגלל שמסת השריר יורדת, וגם כיוון שכל התהליכים הפיזיים שלאחר האימון אינם עוד (תהליכי הבנייה של מסת השריר). לכן במצבים כאלה כדאי שגם הצריכה הקלורית תשתנה ותרד. אחרת עלולים לסבול מ"סינדרום ארנולד שוורצנגר". כוכב הקולנוע בעבר ומושל קליפורניה בהווה נראה באחרונה משוטט כשהוא מצויד בכרס ובשרירים נפולים. ככה זה כשמפסיקים להתאמן. מה שקורה הוא ירידה במסת שריר (אטרופיה) וירידה בטונוס של השריר (מידת הקשיחות והמתיחות השריר).
לסיכום:
1. אל תחכו לצבור שומנים ואז "להפוך אותם לשרירים". זה לא יקרה! אתם רק מתרחקים עוד ועוד מהמטרה.
2. לכל השמנמנים: אל תתנחמו ותגידו "אני בנוי טוב, אני רק צריך להפוך את השומנים לשרירים". בסוף אתם עוד עלולים להאמין לעצמכם.
3. לשריריים והחטובים: אם חשבתם להפסיק לרגע להתאמן, תשכחו מזה! לא חבל להרוס את הכל? אם נשבר לכם, קחו הפסקות קצרות של בין שבוע לשבועיים אחרי רצף אימונים ארוך (או שרבאק – לכו תלמדו משהו חדש באימונים או בספורט. זה עשוי להיות חיובי גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית).