למה לנשים ולגברים כל כך קשה להבין אחד את השני?
מי פה המין החזק, או: מי צריך רפואה מגדרית?

האם אתם בדיכאון? לחץ/י כאן לשאלון הדיכאון האינטראקטיבי שלנו.

שלוש עובדות שלא ידעת על ההבדלים בדיכאון בין נשים לגברים:
• הקביעה שדיכאון שכיח פי שניים בנשים מאשר בגברים ייתכן שאינה נכונה. הסיבה היא, שאצל גברים הדיכאון עשוי להתבטא בצורה אחרת מאשר אצל הנשים, ואז לא תמיד ניתן לזהות אותו.
• אצל נשים, ניסיון להתאבדות שכיח פי ארבעה מגברים.
• אצל גברים - ההצלחה של התאבדות גבוהה פי ארבעה מאצל נשים.

למה נשים פחות מאושרות מגברים? לחץ/י כאן לכתבה המלאה.

כללית iPhone - עוד אין לך? לחץ/י כאן...

מה כל זה אומר?
דיכאון נחשב למחלה "נשית" יותר, ובספרי הלימוד ברפואה מקובל לציין כי הוא שכיח פי שניים בנשים מאשר בגברים. כאמור, ייתכן כי זו קביעה לא נכונה.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

ואיך הדיכאון בא לידי ביטוי?
לפי ספרי הלימוד - בהסתגרות, במצב רוח ירוד, בדיבור בקול נמוך. וגם: שאלות קיומיות כמו בשביל מה אני חי, מי אני ומה אני הולכות ותופסות מקום מרכזי בשיח הדכאוני, לצד חוסר ביטחון, התנתקות מחברים, מסביבה, ממשפחה.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

וזה נכון?
לא תמיד. כיום אנחנו יודעים, שלדיכאון צורות ביטוי שונות – ושמה שאנו מורגלים לתפוס כדיכאון, מפספס. בעיקר, מפספס דיכאון בגברים.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

למה דווקא גברים?
כי בניגוד למה שאנו מתארים כדיכאון, הרי שבגברים הדיכאון יכול להתבטא אחרת – בהגברת האגרסיביות, ולאו דווקא הסתגרות, למשל. בהצפה של מחשבות גדלות שמלוות בתחושת חוסר אונים משוועת, ולאו דווקא בשאלות קיומיות ותחושת היעדר משמעות או ערך.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

אז ההבדלים בין נשים לגברים מגיע גם לדיכאון?
מתברר, שלא רק שאנחנו מרגישים אחרת, אנחנו גם מתנהגים אחרת. כשנשים חשות שהן במצב רוח ירוד או דכאוני, או כשהן מזהות שהן במצוקה נפשית כלשהי - הן נוטות לדבר עם חברות ומשפחה, להתלונן, לחלוק. לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

והגברים?
גברים, להבדיל, מסתגרים ורואים בזה בושה שהם נמצאים במצב נפשי מעורער, יותר רואים בזה סטיגמה, ולא הולכים לבקש עזרה, טיפול או בירור רפואי.

לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

זאת ועוד: גברים דכאונים פונים לאלכוהול, שותים יותר, מעמידים פנים שהם עליזים יותר עקב כך אפילו. כלומר, הם מטשטשים את הקושי ומסווים אותו.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

אז הם לא פונים לעזרה?
אם הגבר מגיע בסופו של דבר לרופא, אחת האמרות השכיחות שרופא המשפחה או הפסיכיאטר שומע, היא: "אני למעשה בסדר גמור אבל אשתי שלחה אותי, לא יודע מה רוצים ממני". הוא גם נוטה הרבה פחות לשתף פעולה עם הרופא מאשר המטופלת האשה.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

מה קורה כשהאשה מגיעה לרופא?
או. זו עוד תופעה בולטת. אשה שמגיעה לרופא - בגלל דיכאון או בעיות אחרות - תספר מה עובר עליה, ורבלית. רמת הפתיחות של הפציינט הזכר מול נותן השירות תלויה בגורמים אחרים – ויש מחקרים שמראים לנו אפילו שהיא תלויה במין הרופא.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

מה זאת אומרת, זה משנה אם מדובר ברופאה?
מתברר שכן. גבר שפונה לרופאה יתאר עצמו כבריא יותר ממה שהוא חש, והדבר יחמיר ככל שהוא תופס את האשה כאטרקטיבית יותר! רופאות מנוסות מדווחות על התופעה הזו, ללא קשר לתחום התמחותן.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

מעניין...
כן, וזה קורה בעיקר אם התלונה אינה נתפסת כגברית. "כן כואב לי בידיים. מאוד. לא אבל בעצם זה רק במאמץ. ולא כאב נורא. ורק ביד ימין. ורק באצבע...". את הדיכאון, את התחושות הקשות, הגבר נוטה לא לחלוק עם חבריו או משפחתו, ולהסתיר מהרופא כדי לעשות רושם.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

כתבות נוספות על דיכאון באתר: • מה זה דיכאון? • דיכאון אחרי לידה: את לא לבד • דיכאון: בואו נדבר על זה • איך הדיכאון יוצא מהמיטה • תרופות לדיכאון ועוצמת השלד • אל תתנו לדיכאון לגדול עם הילד שלכם • תרופות נגד דיכאון לצעירים: הסיכוי גדול מהסיכון • מה לעשות כדי שהדכדוך לא יהפוך לדיכאון אחרי לידה • הם יורים גם בעצמם

רגע, אז מה כל זה אומר?
אולי אפשר להגיע למסקנה קשה – שייתכן שכל הידע שלנו על דיכאון כמחלה שפוגעת יותר בנשים, הוא שגוי – פשוט כי אנו יודעים להיות קשובים רק לסטריאוטיפ של הדיכאון שמאפיין יותר נשים, ופשוט לא יודעים לזהות דיכאון בגברים. אנחנו לא מודעים לשוני.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

ומה אומרים המספרים?
אם נסתכל על התאבדות כצעד האולטימטיבי של ביטוי דיכאון קליני – המספרים המדהימים הם שאצל נשים, ניסיון להתאבדות שכיח פי ארבעה מגברים, אבל שאצל גברים - ההצלחה של התאבדות גבוהה פי ארבעה מאצל נשים.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

לא בטוח שזה נשמע הגיוני...
אבל זה הגיוני, אם חושבים שוב על דרך ההתמודדות עם הקושי מראש. האשה מדברת, היא מושיטה יד, והרי ניסיון התאבדות הוא זעקה לעזרה והמתנה לעזרה. האשה מפחדת פחות מהסטיגמה של ההזדקקות לעזרה, ומהסטיגמה של הדיכאון.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

ואצל הגבר?
בשביל הגבר, שסובל בשקט, זה סוף פסוק. זה לא שאלה של זעקה לעזרה אלא לגמור וזהו. לכן התאבדות נמצאת במקום השני בשכיחות סיבות המוות בקרב גברים צעירים גם בארץ וגם במערב.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

מה עושים עם הנתונים האלה?
חשוב לדעת את הדברים האלה כדי לעזור. הזיהוי של המצוקה יותר קשה בגברים כי המודעות ירודה. ולפני שאפשר להציע טיפול, צריכה לבוא מודעות ונכונות לבקש טיפול. היום, כמו אצל נשים, הטיפול המוצע משלב אלמנטים התנהגותיים ותרופתיים. בעתיד, ככל שנלמד ונבין יותר, כמובן – אולי נראה גם טיפולים שונים לפי מגדר לדיכאון.
לחץ/י כאן לפורום החרדות והסיוע הנפשי שלנו.

ד"ר דנה דורון היא בוגרת הפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' מרק גלזרמן הוא מנהל בית חולים לנשים בילינסון, סגן מנהל מרכז רפואי רבין, יו"ר החברה הישראלית לרפואה מגדרית, נשיא האיגוד הבינלאומי לרפואה מגדרית.