• הקדמה חשובה (שנמצאת דווקא בסוף)
• "הממהרים"
• "האיטיים"
• "הזקוקים לחיזוקים"
• "אלה שלוקחים אותה באיזי"
• אז תכל'ס, מה יוצא לי מזה?
האם באהבה אנחנו מתנהגים כמו בדיאטה?
המממ... בואו נחשוב על זה רגע.
אצל הרבה מאיתנו המנגנונים הנפשיים שמעורבים בתהליך דומים. אז זה טוב או רע? ומה אפשר ללמוד מתחום זה או מהתחום האחר לגבי עצמנו? האם כשאנו מצליחים בתחום אחד ונכשלים באחר אנחנו יכולים להסיק מתחום אחד לתחום האחר? בואו נראה.
הכל התחיל משיחה בין דיאטנית הכושר והספורט שלנו, יעל דרור, לבין חברתה, הפסיכותרפיסטית גלית טרבס, וזה מה שיצא. חשוב לציין: הכתבה לא מתבססת על מחקרים השוואתיים שבדק את הרעיונות המובעים בה, אלא על הרבה ניסיון עם אנשים שמנסים לרזות ומנסים ליצור זוגיות (ואנחנו שוב ממליצות לקרוא את ההקדמה). תחליטו אתם.
"הממהרים"
"הממהרים" בדיאטה
מדובר באנשים שחייבים לרדת לפחות חמישה קילו בשבוע הראשון!
לא פחות!!!
הם חייבים להרגיש שיש תוצאות מדהימות לנכונות שלהם "לסתום את הפה". הם לא מוכנים לקבל הסברים על כך שקצב הירידה צריך להיות איטי והדרגתי, על־מנת לא לפגוע בגוף (כחצי קילוגרם בשבוע, שהם קצב יפה של שני קילוגרם בחודש).
הם מוכנים להתחיל דיאטה קיצונית הכרוכה בסבל רב, רעב והימנעות טוטאלית מכל מה שאהבו לאכול, והעיקר לקבל כמה שיותר מהר את החיזוק של הירידה במשקל. לא ממש משנה להם אם הם יירדו במסת שריר (שזה רע – וזה גם מה שיקרה להם...) או ברקמת השומן, העיקר שהמספר במשקל יהיה נמוך יותר באופן דרסטי בשקילה הבאה.
"הממהרים" באהבה
הרבה פעמים, אם ככה בדיאטה - ככה גם באהבה. כאשר "הממהרים" נמצאים בתחילתו של קשר זוגי הם עשויים להיכנס מייד לעולם של פנטזיות, ציפורים ופרפרים.
לאחר שתיים-שלוש פגישות (יש כאלה שגם אחרי הפגישה הראשונה) יש בהם כאלה שכבר מתכננים איך ייראו הילדים המשותפים, איפה יגורו, אצל מי יאכלו ארוחות חג ואיפה יבלו את החופשות. הם מפריחים מגדלים באוויר וטווים תוכניות על הקשר העתידי ומצפים שבן או בת הזוג יהיו שותפים לכל התוכניות הללו ויפעלו על-פי ציפיותיהם.
באופן די צפוי, זה דווקא משדר שיש פה מישהי או מישהו מאוד בלחץ - ובמרבית המקרים זה מבריח את "החתן" או "הכלה" הפוטנציאליים ישר החוצה מהקשר...
דבר הדיאטנית, יעל דרור:
הציפיות הגבוהות והלא הגיוניות הן מתכון בטוח לאכזבה ולשבירת הדיאטה. ועל זה נאמר: ציפיות נועדו לכריות. המהירות והרצון לראות תוצאות מיד הם ציפיות לא מציאותיות בעליל. תחזרו לכדור הארץ.
דבר הפסיכותרפיסטית, גלית טרבס:
ציפיות גבוהות ולא־הגיוניות הן, קרוב לוודאי, מתכון בטוח לאכזבה. ישנו פער בין המציאות לפנטזיה, בעיקר משתי סיבות. אחת: אנשים מצפים להיראות אחרת בזמן קצר. שתיים: הם מצפים שחייהם ישתנו בעקבות השינוי החיצוני. הפער בין המציאות לבין הדמיון מתגלה מהר מאוד. אלה שלא יוכלו להמשיך לגייס כוחות נפשיים כדי לעמוד בתסכול ולהתאפק, עלולים למצוא נחמה ופיצוי באכילה.
למה זה לא מציאותי?
צד הדיאטה: כי לגוף יש את הקצב שלו לרדת במשקל ולוותר על מאגרי השומן (שאותם צבר לאורך שנים... הוא לא מוכן לוותר עליהם בתוך שלושה ימים - וגם לא בתוך 14!) מדובר במנגנונים המגינים על הגוף לקראת מצבים של רעב, בצורת או כל בעיה אחרת באספקת המזון לאורך זמן (מנגנונים שהגנו על אבות־אבותינו, האדמים הקדמונים). דווקא הירידה האיטית וההדרגתית מאפשרת לגוף ל"התרגל" לרעיון הירידה במשקל ואז גם עיצוב הגוף והיכולת לשמור על המשקל לאחר הירידה טובים יותר. שנו חכמינו: "המהירות מהשפן" (או השטן...) ואני אומרת: "המהירות בדיאטה עלולה להסתיים בעליה כפולה לאחר סיומה..."
צד הפסיכולוגיה: "הממהרים" קושרים לרוב את ההצלחה בירידה במשקל ורזון באופן כללי למושגים של "יופי" ו"הצלחה חברתית" - לאו־דווקא לאורח־חיים בריא ונכון. הם מקווים כי עם הירידה במשקל יתחולל מעין־נס, או קסם, ובן־לילה ייהפכו מושכים יותר וימצאו יותר בקלות בת או בן זוג. ושם הקסם רק מתחיל, כי חוץ מזה גם ישתפר מעמדם במקום העבודה ויחול שינוי בתדמית שלהם...
למה להיות סתם סקפטיים, ייתכן שכל אלה יתרחשו, אלא שלרוב מתגלה פער בין המציאות לפנטזיה. אנשים נולדים עם מבנה גוף מסוים ועם אישיות מסוימת. ייתכן שבתחילת הירידה במשקל הם יקבלו מחמאות וירגישו אהובים, אך מהר מאוד הם עשויים לגלות שגם אם חל בהם שינוי צורני מסוים, והם יותר רזים, הוא לא מלווה אוטומטית בשינוי רגשי.
המידה של האהבה שאנחנו רוחשים לעצמנו, רמת הביטחון־העצמי שלנו וההערכה־העצמית שלנו - כולם חשובים וחיוניים לביצוע שינויים שונים בחיים. אם הבסיס הזה מעורער, ההידרדרות לעבר תסכול, כעס ואכזבה עשויה להגיע יותר מהר ממה שמצפים, אפילו אם יש ירידה במשקל (ואיתה פנייה ל"אכילת נחמה ופיצוי").
יותר מזה, אם "הממהרים" לא חיים בהכחשה, ואם הם יגלו כי למרות הירידה המהירה והלא־בריאה במשקל אישיותם לא השתנתה, הביטחון וההערכה־העצמית עלולים להתערער עוד.
ללא תמיכה והכלה רגשית של השינוי, הפנייה לאכילה עלולה להיות קלה ומהירה. לכן יש אנשים ששווה להם ללוות דיאטה בטיפול פסיכולוגי או במעקב דיאטני – או בשניהם. ועד כמה שזה נשמע כמו קלישאה מסוג ז': "קבלת אהבה מהזולת ראשיתה ביכולת לאהוב את עצמך". וכדי לרכוש את היכולת לאהוב את עצמך – בייחוד אם מדובר בתחום בעייתי מבחינה אישית - דרושים זמן ומוטיבציה.
• איך נעזרים בדיאטנית בכללית
• איך נעזרים בסיוע נפשי ובטיפול פסיכולוגי בכללית
בחזרה למעלה
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
"האיטיים"
"האיטיים" בדיאטה
לרוב, מדובר אנשים שמודעים לבריאות וחוששים לפגוע בגוף במהלך הדיאטה. הם מוכנים לדיאטה יותר מתונה, שבמהלכה לא יסבלו ולא יישברו. רוב "האיטיים" יפנו לייעוץ מקצועי לשם בניית התפריט ויתעקשו על מסגרת או על מעקב מסודר על־מנת להרגיש מחויבים.
"האיטיים" באהבה
סביר להניח, ש"האיטיים באהבה" יילכו יותר "על בטוח". כלומר: הם לא ייחפזו, אלא ינסו להכיר את הגבר או האשה העומדים מולם.
הם יצרו "שיחה ממושכת" וינסו לתהות על קנקנם של בני הזוג; לבדוק האם הטמפרמנט שלו או שלה מתאים להם; האם היחס טוב; האם יש עניין משותף; האם הם מרגישים אהובים ונאהבים בקשר. בקיצור, האם הם מתאימים זה לזה.
ל"איטיים באהבה" לא דחוף להרגיש מחויבים באופן מיידי לבן או לבת הזוג, וחשוב להם לגלוש לקשר לאורך זמן – מה שמאפשר היכרות יותר עמוקה. זה גם מפחית מהעוצמה של החרדה (או החשש הטבעי, אם חשש כזה קיים) "מחדירה עוינת" או מ"השתלטות" של בן או בת הזוג על המרחב האישי.
וכאשר הקשר מתקדם בצורה איטית, אך יסודית, הם מרגישים טוב יותר עם בן הזוג או בת הזוג וקל להם ליצור קשר לטווח הרחוק.
דבר הדיאטנית, יעל דרור:
מבחינה תזונתית, איטיות היא פלוס גדול מאוד. לרוב, זהו סימן לכך שאנו מפחיתים את רקמת־שומן בגוף ולא מפרקים רקמת־שריר - ולכן גם התוצאות נשמרות טוב יותר ולאורך זמן רב יותר. הסיכוי להצלחת דיאטה כזו הרבה יותר גבוה.
דבר הפסיכותרפיסטית, גלית טרבס:
"האיטיים בירידה במשקל" יכולים להיות משני טיפוסים שונים של אנשים: "האיטיים החיוביים", שיכולים לשאת תסכול ולהתאפק לאורך זמן - מה שנקרא בסלנג: "לתת לעצמם את הזמן" – ולעומתם, "האיטיים המתקשים להתחייב", שפשוט מתקשים להתחייב, והתוצאות, גם בדיאטה וגם באהבה, יהיו קרוב לוודאי פועל יוצא של התכונה הזו...
צד הדיאטה וצד האהבה גם יחד: "האיטיים החיוביים" בדרך כלל מתפנים לעצמם ואוספים את כל כוחם להתמקד בשינויים בחשיבה, בהתנהגות ובהרגשה. הם אלה שמבינים כי שינוי הוא תהליך ממושך והם מוכנים להתחייב לעצמם רגשית להיפרד בהדרגה מצורת חייהם הנוכחית וצאת למסע לעבר טריטוריה חדשה ולפעמים בלתי־מוכרת (וללא הבטחה שהמסע יצליח...).
השינוי דורש מודעות רבה ומעבר מצורת אכילה לא מבוקרת לאכילה מבוקרת ומודעת. לכן נראה ש"האיטיים החיוביים" ירשו לעצמם לעכל את השינוי ולעבור תהליך פרידה ממושך יותר אך נכון יותר.
ההדרגתיות תאפשר להם להתמודד עם היחס המשתנה של הסביבה כלפיהם - ולהיפך. בהדרגה, ילמדו למלא את החלל שנוצר עם הפרידה מאכילה בפיתוח־עצמי ובהשקעה רגשית וחיובית.
לא שהשינוי הצורני לא חשוב להם, הוא רק פחות מרכזי בהווייה היומיומית. הדגש עבורם הוא ההשקעה־העצמית. במילים אחרות: ללמוד לאהוב את עצמם ולתת מעצמם. כשאדם נותן לעצמו זמן ומקום - ומתחיל לקבל ולאהוב את עצמו - קרוב לוודאי שיוכל להרגיש בחזרה ביתר קלות ובצורה מספקת יותר גם את אהבת הזולת.
בחזרה למעלה
"הזקוקים לחיזוקים"
בדיאטה: הם כל הזמן נשקלים. לא יכולים להימנע מלעלות על המשקל כדי לראות האם כבר ירדו עוד גרם. הם לא מוכנים להישקל רק פעם בשבוע, וחייבים לפעמים לעלות על המאזניים כמה פעמים ביום.
הם זקוקים לחיזוקים תמידיים ומתבאסים נורא כי בין הבוקר לערב עלו מעט במשקל, למרות שהם לא שמים לב שאכלו ושתו במהלך היום. הם חסרי־ביטחון ביכולתם להצליח, מצפים לשינויים חדים במשקל בכל שקילה (גם אם עברה בין אחת לשנייה רק שעה) ואולי זו הבעיה שגוררת אחריה את השבירה...
באהבה: אלה שזקוקים לחיזוקים בלתי־פוסקים הם, לרוב, מי שזקוקים למילוי וריפוד הביטחון־העצמי וההערכה־העצמית שאותם לא הצליחו להשיג בשלבים מוקדמים בחייהם. כולנו זקוקים להם, אבל "הזקוקים לחיזוקים" זקוקים למנה גדושה במיוחד. הם מצפים כי בן או בת הזוג יסתמו "חור" שנפער בילדותם והלך והתרחב עם השנים. לרוב הם עלולים לגלות, שגם בעזרת בני הזוג הם לא מצליחים לסתום אותו. כך שלרוב נמצא אותם כמהים לחיזוק ובו־בזמן מתוסכלים.
אם ימצאו בני זוג שיוכלו לספק את הצרכים האלה (וזה עשוי להיות קשה...), הם צפויים לחיות ב"ירח דבש אינסופי", אבל רוב הסיכויים שבני הזוג לא תמיד יירדו לסוף דעתם וירגישו רדופים וחנוקים מהתלות והקנאה. התלות והקנאה יכולים להוביל לדחייה ובריחה - וללא טיפול מודע בבעיות האלה, מאוד יכול להיות שהקשר לא יחזיק מעמד לאורך זמן.
בחזרה למעלה
"אלה שלוקחים אותה באיזי"
בדיאטה: הם רוצים להיות במסגרת של דיאטה, אבל תודה, יש להם גם חיים. אז בלי לחץ.
הם קובעים את המפגשים עם הדיאטן או הדיאטנית במרווחים גדולים על־מנת שכאשר הם מגיעים אל המפגש הירידה במשקל תהיה ניכרת. הם אפילו מעדיפים להיפגש עם הדיאטן או הדיאטנית פעם בחודש, אך לאורך תקופה ארוכה, מאשר להיפגש כל שבוע. חלק לא קטן מהם מצליחים בדרך זו לעשות שינוי של ממש באורח החיים וגם לשמור על הירידה במשקל לאורך שנים.
באהבה: יש שני טיפוסים עיקריים ש"לוקחים אותה באיזי" - אלה מהטיפוס האחד מאזנים יפה בין רמה מספיקה של מרחב־אישי פרטי, שחשוב להם, לבין החלל המשותף והייחודי שהם חולקים עם בן או בת הזוג.
האהבה שלהם, לרוב, מובטחת כי הם ממילא חשים אותה בינם לבין עצמם – ולכן גם עם בן או בת הזוג.
לאנשים כאלה יש, לרוב, גם יכולת טובה לאמוד בצורה טובה את הצרכים המשתנים שלהם ושל בן או בת הזוג, ולכן הם "שם בשבילם", וגם "שם בשביל עצמם" – לפי הצורך.
אפשר להגיד שהם לא־רק קשובים מאוד, אלא גם יודעים לפעול ולהגיב בהצלחה, על־פי הצורך ובמצבים משתנים – גם שזו הגדרה לא רעה לחיים של כולנו.
לאלה מהטיפוס האחר ש"לוקחים אותה באיזי" –שגם הם תופסים מרחק רב יותר – אפשר לקרוא "הבודדים הנזקקים". במקרים רבים הם משדרים (ולפעמים אפילו בקולניות ובנימה שמשתמע ממנה, לכאורה, ביטחון־עצמי עצום), שהם אינם זקוקים לאהבה ולקרבה רבה.
לרוב, דווקא ההיפך הוא הנכון.
בהרבה מקרים, "הבודדים הנזקקים" פשוט לא יודעים איך לבקש ולדרוש את האהבה שכולנו זקוקים לה.
הם יכולים להיות מופנמים, ביישנים ונחבאים אל הכלים (או, לכאורה, בעלי ביטחון־עצמי רב), אבל אלה וגם אלה חוששים כי אם ייווצר קשר, סופו שידחו אותם או יעזבו אותם, ולכן הם מצמצמים את נוכחותם באהבה ומדללים אותה. במידה מסויימת ניתן לומר כי הם "הנגטיב" של "הזקוקים לחיזוקים".
ייתכן כי "הבודדים הנזקקים" ימצאו בני־זוג דומים להם ואז תהיה בזוגיות נוכחות־רגשית דלה; אבל אם בני־הזוג שלהם ייטו לכעוס עליהם ולדרוש נוכחות־רגשית מלאה (כמו שצריך...), המצב הזה עלול להכביד עליהם ולגרום להם להתרחק מהעוינות המופנית כלפיהם. אם לא יחול שינוי, לרוב באמצעות טיפול פסיכולוגי, מצב־דברים כזה עלול להוביל לתסכול ולפרידה.
בחזרה למעלה
אז תכל'ס, מה יוצא לי מזה?
אם את או אתה מגלים את עצמכם איפשהו על הרצף המתואר פה, שווה לבחון את החלקים החופפים בין הקשרים הבינאישיים שלך (חיי האהבה והזוגיות) לבין אכילה ודיאטה.
מאפיינים התנהגותיים חוצים כנראה כמה תחומים בחיים שלנו. חלק מהם מובילים להצלחות ואילו אחרים מכשילים אותנו יותר, או פחות.
וכאשר מדברים על אוכל, דיאטות ואהבה, אם מצליחים בתחום אחד ונכשלים באחר, שווה אולי לנסות ולאמץ כמה סוגי התנהלות מתחום אחד לאחר.
אפשרות לא פחות טובה היא ללמוד לקבל את עצמם כמו שאנחנו, מצד אחד - ולבדוק מה ניתן לשנות מהצד האחר, אם מדובר בדברים שמפריעים בתחום האישי או הבינאישי. אין נכון מוחלט. לכל אחת ואחד מאיתנו מה שנכון בשבילה או בשבילו. ואם אתם רוצים לנסות ולברר את הנקודה הזו בצורה מקצועית, ראו את השימושון שלנו בסוף הכתבה.
בחזרה למעלה
|
כמה מילים חשובות על הייחודי – ועל הכללי
על הכללות, על המקרה הפרטי של כל אחת ואחד – ועל הכתבה הזו
רבים מהעוסקים בטיפול פסיכולוגי לא משתגעים על תיוג לקטגוריות מכלילות, כפי שעשוי להשתמע, אולי, מחלקים בכתבה זו.
פסיכולוגים רבים מעוניינים לעודד אנשים להכיר את עצמם ואת מניעיהם, ללמוד לקבל את עצמם כמו שהם מצד אחד - ולנסות לשנות את מה שאפשרי מהצד האחר, אם מדובר בדברים שמפריעים להם בתחום האישי או הבינאישי. הדברים נכונים גם כאשר מדובר בבעיות של משקל־יתר וגם כאשר מדובר ביחסים הבינאישיים.
פסיכולוגים אלה אינם מאמינים שהם יודעים מה אנשים אחרים "צריכים" לעשות בחיים שלהם, אבל הם בהחלט יכולים לעזור למתלבטים ולאלה שאינם שבעי־רצון מהמצב הנוכחי למצוא את מה שנכון בשבילם. זאת, מתוך חקירה משותפת וארוכה של כל אחת ואחד (כאינדיבידואלים), המתבצעת בטיפול פסיכולוגי אישי.
לעומתם, פסיכולוגים אחרים מסכימים כי יש הבדל גדול בין תיאוריה לבין טיפול ייחודי (המתייחס תמיד לחוויה האישית ולמציאות האישית), אך מזכירים כי תיאוריה ומחקר עוסקים בהכללות כדי להבין תופעות כלליות אצל בני־האדם; ואילו הטיפול האישי מחפש את הייחודי. בסופו של דבר, מתוך הייחודי, האישי והאינדיבידואלי – נוצרות גם הכללות. הכתבה הנוכחית מבוססת על ניסיון שנצבר בעבודה עם מטופלים ועל תיאוריות המתייחסות לביטחון־עצמי ולהערכה־עצמית.
כיוון שכולנו שונים, וכולנו ייחודיים, וכיוון שלכל אחת ואחד מאיתנו מסייעים דברים שונים - קחו מתוך הכתבה הזו רק מה שעוזר לכם.
יעל דרור וגלית טרבס
בחזרה למעלה |
יעל דרור היא דיאטנית קלינית וספורט בקבוצת כללית. היא האשה שעומדת מאחורי ערוץ תזונת כושר והיא גם מנהלת-משותפת של הפורום עושים שריר ב"20 פלוס"
*גלית טרבס היא פסיכותרפיסטית עצמאית
(M.s.w), מומחית להפרעות אכילה ומשקל
שימושון: איך נעזרים בסיוע נפשי
ובטיפול פסיכולוגי בכללית?
הכללית מפעילה יחידות ומרפאות לבריאות הנפש בכל הארץ, שבהן מוענקים סיוע ועזרה, ללא תשלום, בכל מצב שבו סיוע כזה נדרש.
איך פונים?
הפנייה נעשית ישירות למרפאות לבריאות הנפש (בהמשך - קישור לכתובות ולטלפונים), או באמצעות הפניה מרופא או רופאת המשפחה. לאחר הפנייה למרפאת בריאות הנפש מבוצע ראיון אבחון (Intake) ובסיומו, על-פי המלצת הצוות, נקבע מסלול הטיפול.
• לחץ/י כאן לאיתור המרכז לבריאות הנפש הקרוב למקום מגוריך
• לחץ/י כאן לאיתור רופא או רופאת המשפחה שלך
• לחץ/י כאן להזמנת תור לרופאי משפחה
מה עם "טיפול פרטי"? יש?
יש גם טיפול "פרטי" למעוניינים בכך.
לקוחות של כללית מושלם זכאים לשירותי פסיכולוג או פסיכולוגית בעלות מופחתת מאוד. הטיפול – אישי, זוגי או משפחתי - נעשה באמצעות פסיכולוג או פסיכולוגית עצמאיים, העובדים בהסכם עם הכללית. רשימה של פסיכולוגים אלה ניתן לקבל במוקד הטלפוני של כללית מושלם. פשוט חייג/י 2700*.
מסגרת ההטבה מוענקות 30 פגישות שנתיות עם פסיכולוג או פסיכולוגית (ובסך הכל 60 פגישות בתקופת החברות במושלם) בעלות של 160 שקלים לטיפול אחד (או בתשלום של 190 שקלים לטיפול זוגי או משפחתי אחד).
אנשי הצוות בפורום הסיוע הנפשי ובפורום הדיאטה יכולים לכוון אותך למסגרות נוספות, בכללית ומחוצה לה, שמתאימות לגילאים שונים ולמצבים שונים. התייעץ/י איתם.
בחזרה למעלה
• כדי להצטרף לכללית - לחצו כאן