קודם כל, מה ההבדל בין פחד לחרדה?

פחד הוא ביטוי למשהו מוגדר וידוע. פחד מחושך, פחד מחיות טורפות, פחד גבהים. כל אלה דוגמאות לפחד. חרדה היא מנגנון פיזיולוגי שמופעל כשהגוף שלנו נמצא בסכנה.

כמו אזעקה?

כן, אפשר לקרוא לזה גם אזעקה שהגוף מפעיל כדי להכניס אותנו למצב של מגננה. בהרבה מובנים, חרדה היא דבר טוב, כיוון שהיא שומרת עלינו מפני טורפים. אלא שכיום אנחנו כבר לא חיים בג'ונגל...

דווקא כן.

כן, אבל ג'ונגל אורבני, והסיכוי שיקפוץ עליך נמר וינסה לטרוף אותך הוא נמוך מאוד. לעומת זאת בטבע, כשנמר מנסה לתקוף צבי, הצבי נכנס לחרדה. הוא בורח, נלחם על חייו ועושה הכל כדי לשרוד, זאת חרדה טובה. אבל כשמפעילים את מנגנון החרדה שלא מתוך מניע קיומי, אלה מעצם המחשבה על סכנה, מצב שניתן לפתור בתהליך הכרתי - אז החרדה הופכת לבעיה ולא לפתרון.

מה ז'תומרת?

נניח שעשית איזו טעות בעבודה והטעות הזאת הולכת לעלות לחברה הרבה מאוד כסף. מחקת מסמכים מאוד חשובים במחשב, הוצאת הזמנה שגויה...

תפסו אותי באמצע עם מישהו מהמחשבים בחדר הצילום...

לא משנה, הרי יש אין סוף אפשרויות לטעות. עכשיו את בחרדה כי את מפחדת ממה שיגידו, מפחדת ממה שיקרה. את לא רוצה לשאת בתוצאות ואת חושבת שאת עומדת לאבד את מקום העבודה שלך.

ואז את מתחילה להיכנס למן מערבולת של חרדות ומתחים. ככל שהזמן עובר, את יותר ויותר במתח. את מדמיינת את עצמך מאבדת את מקום העבודה שלך. עכשיו אין לך מקור פרנסה, המצב במשק על הפנים, את לא מוצאת שום דבר אחר. את מובטלת, שוקעת בחובות, מאבדת את הבית שלך, מאבדת את כל החברים שלך. את לבד, את הומלס, אין לך עתיד, אין לך כולם וככה, עם המחשבות הללו בראש, את הולכת לישון כל לילה.

נשמע טוב, ואז מה קורה? אני כבר במתח.

ואז, לילה אחד, את מתעוררת באמצע הלילה שטופת זיעה קרה. את לא יודעת מה לא בסדר את רק יודעת שמשהו לא בסדר. נורא לא בסדר. אין לך אוויר. הלב שלך פועם במהירות של 150 פעימות בדקה. את נכנסת לסרטים. את בטוחה שאת הולכת למות. את מתקשרת לחברה ונוסעת איתה למיון.

במיון מחברים אותך לא.ק.ג., עושים כמה בדיקות ואומרים לך שהכל עם הלב שלך בסדר, אבל חטפת התקף חרדה מסיבי.

טוב, מאז וודי אלן, אם אין לך התקפי חרדה אז אין לך שיק.

קודם כל, התקף חרדה מסיבי הוא כיף קטן מאוד כשאנחנו לא יושבים ומתבדחים עליו מהצד. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שזאת חרדה שאת מייצרת כדי לברוח, להתנתק, לא בשביל לשרוד.

כי אם אני בבית חולה, אז הרי לא יפטרו אותי מהעבודה ואני סתם בסרט...

בדיוק.

או.קיי. אז מה עושים?

יש כל מיני דרכים ושיטות לטפל בחרדות. אני מטפלת בשיטה ההתנהגותית. אני הייתי אומרת לך במקרה כזה לשבת על כסא, ולהתחיל לקחת שלוקים גדולים של אוויר.

די, נו...

כן, באמת. הדרך הטובה ביותר לצאת מהתקף חרדה היא לבצע פעולות שיסיחו את דעתך מהחרדה ויעזרו לך להירגע. אז מה שעושים זה יושבים על כסא, אפשר לשכב אם רוצים, ומתחילים לקחת נשימות בשלוש.

נשימות בשלוש...

לוקחים שאיפה עמוקה וסופרים שתיים, שלוש, ואז נושפים החוצה נשיפה ארוכה שתיים, שלוש.

אין איזה שהוא טיפול קצת יותר רציני מזה?

אנשים לא מבינים כמה שנשימה תקינה יכולה לעזור, בכל דבר בחיים ובמיוחד בהתקף חרדה. בזמן שאת מבצעת את הפעילות הזאת של לנשום ולספור, את לא רק מכניסה חמצן לגוף ועוזרת לו לאזן את קוצר הנשימה, הסחרחורת, היובש בפה, דפיקות הלב המואצות ושאר הסימפטומים המתלווים להתקפי חרדה - את גם מנתקת את עצמך מהמחשבות החרדתיות שהיית שרויה בהן, כי את עסוקה בלספור עד שלוש כל הזמן.

אוי נשימה מסכנה שלי, סליחה שזלזלתי בך, לא התכוונתי. אבל תגידי ציפי, מה עם תרופות? לא יותר פשוט לבלוע איזה פרוזאק, סרוקסאט, קסאנאגיס, ולגמור את הסיפור?

במקרים שמדובר בהתקפי חרדה נדירים, שלא קורים לעתים תכופות ולא משבשים בצורה חמורה או ניכרת את שגרת החיים הרגילה - ממש לא.

תרופות נועדו למצבים קיצוניים הרבה יותר מאלה שדיברנו עליהם. הן נועדו למצבים שבהם יש חשש שהאדם עלול להזיק לעצמו, ולאו דווקא פיזית. למשל אם התקפי החרדה מתפתחים לחרדה חברתית חמורה ותכופה, ואת ממש מפחדת לצאת מהבית, או שאפילו הליכה למכולת מפחידה אותך, או שאין מה לדבר על לשבת בחושך בקולנוע או לנסוע באוטובוס. תרופות יעילות גם במקרים שלחרדה מתלווה דיכאון.

אבל על תרופות אני לא מוסמכת לדבר כי אני פסיכולוגית, לא פסיכיאטרית. רק פסיכיאטרים רשאים לרשום תרופות מהסוג שדיברת עליהן, אם כי אני מאמינה, שברוב המקרים הקלים של חרדה לא צריך ליטול תרופות וכימיקלים ואפשר לטפל בהם בצורה קוגניטיבית, התנהגותית.

אה הא...

אם את מצליחה להבין שבגלל שאת היסטרית, את לוקה בחרדות, אז עם קצת הדרכה והרבה עבודה עצמית, את יכולה לשנות את זה. זה הרי הכל עניין של בחירה.

זה גם עניין של אופי.

אמנם אופי אי אפשר לשנות בקלות, אבל הדרך שבה את מתמודדת עם מצבים שהחיים מציבים בפניך, זה בהחלט דבר שאפשר לעבוד עליו.

לדוגמה?

הגיעה אלי לא מזמן מישהי שהשקיעה את כל החסכונות שלה בבורסה. מישהו יעץ לה להשקיע באיזושהי מניה והיא החליטה ליטול את הסיכון. אחרי שלושה שבועות היא קיבלה התקפי חרדה נוראיים. היא לא הצליחה להירדם בלילות, דמיינה שהיא מאבדת את כל הכסף שלה, שלא יישאר לה כלום, שהיא לא תוכל להזדקן בכבוד, שהיא תישאר בודדה וגלמודה. וכולי וכולי וכולי. אחרי שלמדנו להתגבר על התקפי החרדה על ידי תרגילי נשימה, התחלנו ללמוד איך לחשוב מהראש ולא מהבטן.

איך?

על ידי כך שעובדים על ההבנה, שכל מה שקרה לה הוא תוצאה של בחירה שלה. היא בחרה להשקיע את הכסף בבורסה. היא בחרה להשאיר אותו שם למרות שקשה לה עם זה. כל אלה היו החלטות שלה. אם היא לא בנויה לסוג כזה של מתח נפשי, היא הרי יכולה למכור את המניות ולשים את הכסף בבנק. בצורה כזו אנחנו יכולים להתמודד עם המחשבות החרדתיות שלנו ולהפוך אותן לתהליך תבוני.

כמו למשל, אם אני אבין סוף סוף שאם אני אמשיך לאכול סופלה שוקולד כל יום אני אשמין ואם אני אשמין יהיה לי רע.

כן, בדיוק. ואם תשקיעי את כל הכסף שלך בבורסה, ואין לך את המבנה הנפשי של מהמרת, אולי תרוויחי ואולי לא, אבל לא תוכלי לישון בלילה ותהיי מאוד אומללה, אז אולי כדי שלא תעשי את זה.

מה לא לעשות, לאכול סופלה שוקולד או להשקיע בבורסה?

במבנה הנפשי שלך אני ממליצה על גם וגם.

ד"ר ציפי גלעדי היא פסיכולוגית קוגניטיבית בשירותי בריאות כללית ועובדת במרפאות זכרון-יעקב ובמרפאה לרפואה משלימה ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב.