• לחץ/י כאן למדריך המפרט קצת יותר לעומק מה קורה בקבוצות
• לחץ/י כאן כדי לדעת אם אתה בעננים או תלוי באוויר?
עם יד על הלב, כמה חברות יש לך שהשתחררו לפני שנתיים והספיקו להתחתן ולהוליד ילד? ואתה, כמה חברים יש לך שכבר למדו מקצוע בזמן שאתה עוד חוסך לטיול הגדול של אחרי צבא? כנראה שלא הרבה, אה...
נדמה לנו שהאנשים בדור של ההורים שלנו התבגרו מהר. אולי מהר מדי, מה שבטוח – יותר מהר מאיתנו. רבים מהם כבר היו נשואים בגילאי עשרים עד עשרים וחמש, אולי אפילו עם ילדים קטנים, עבדו בעבודה קבועה וחיו בבית משלהם (או לפחות הצליחו לשלם שכר דירה או משכנתה לבד).
כיום, להתחתן בגיל 20 וללדת בגיל 21 נשמע קצת הזוי... זה גם לא נדיר לשמוע שחלק מהחבר'ה חוזרים לגור בבית אחרי הצבא או הטיול במזרח. הם לומדים באוניברסיטה, עובדים בעבודה חלקית, נעזרים כלכלית בהורים ובוחרים להתחתן או להתחייב לעבודה "רצינית" וקבועה, רק לקראת שנות השלושים שלהם. וגם זה לא תמיד....
ואם אני כזאת, או כזה, אז?
מזל טוב, הגעתם לשלב 'הבגרות הצומחת'".
סליחה, הבגרות המה?...
"'בגרות צומחת' (Emerging Adulthood)", מסבירה ד"ר תמר שביט-פסח, רכזת מרפאת הצעירים במרכז לבריאות הנפש "שלוותה", מקבוצת כללית.
"העשור שבין עשרים לשלושים הפך כיום לשלב מעבר שבין גיל ההתבגרות לבגרות המלאה. זהו מעבר שאינו תמיד פשוט, ומה שבטוח - הוא מורכב וממושך מבעבר".
המשך הכתבה לאחר ההפניות...
כלומר?
"כלומר שכבר נפרדתם מהתלות שאפיינה את הילדות וההתבגרות שלכם, אבל עדיין לא ממש נטלתם על עצמם את מערכות האחריות המאפיינות את העולם הבוגר. וזו, בעיקרו של דבר, הסיבה שפתאום נהיה כל־כך קשה להיות צעיר".
למה בעצם קרה השינוי הזה?
בגלל הרבה שינויים דמוגרפיים וסוציולוגיים משמעותיים שהתרחשו במחצית השנייה של המאה ה-20 (רגע, לא להירדם!).
ובתכ'לס?
העולם של היום שונה לגמרי מהעולם לפני 50 שנה... קחו למשל את המצאת הגלולה למניעת הריון והתפיסה החופשית יותר של המיניות: זוגות כבר לא צריכים להתחתן ולעבור לגור ביחד כדי לעשות סקס. היום, יותר מבעבר, נשים רוצות לפתח את הקריירה שלהן, משקיעות בעבודה ודוחות את הקמת המשפחה.
בנוסף לכך, אם פעם היה מספיק לעשות תעודת בגרות כדי להשתלב ברוב מקומות העבודה, הרי שכיום, עם המעבר לתעשיות עתירות־ידע והירידה במספר מקומות העבודה, יש צורך בהשכלה על־תיכונית ובהכשרה נרחבת כדי למצוא "עבודה טובה".
כל זה לוקח זמן, ואנחנו ממשיכים ללמוד במסגרות מלאות או חלקיות לאורך שנים. וכך, משימות כמו השגת עצמאות כלכלית, או יציאה מבית ההורים, מתעכבות. "אנחנו חיים בעולם שבו יש כל־כך הרבה אפשרויות בחירה, שזה מבלבל מאי־פעם, הן בתחום המקצועי והן בתחום הבינאישי", מוסיפה ד"ר שביט-פסח.
למשל?
"למשל, אפשר להקים משפחה דו־מינית, חד־מינית, חד־הורית, עם חתונה, בלי חתונה, עם ילדים, בלי ילדים, להתגרש, לא להתגרש... הכל הולך! אז מצד אחד זה יפה וטוב, אבל מהצד האחר זה גם עשוי מאוד לבלבל.
"גם בתחום המקצועי נוצרו אינספור מקצועות שבתוכם שלל של התמחויות, וכל מקצוע ניתן ללמוד במסלולים שונים ובמוסדות שונים... בקיצור, זה לא נגמר".
אז איך מתמודדים עם כל ההיצע הזה?
"רוב החבר'ה בגיל הזה מאפשרים לעצמם מרחב מחיה, שבו הם בודקים ומתנסים באפשרויות העומדות בפניהם. זו תקופה שמתאפיינת בשינויים תכופים, בחקירה בתחום הזוגיות (לפעמים גם בתחום המיניות...) ובוודאי בתחום העבודה.
יש מי שבוחרים עבודה בתחום מסוים, ומאוחר יותר עוזבים אותה והולכים ללמוד תחום חדש; אחרים נעים בין תקופות של עבודה ואבטלה. יש מי שמחליטים לעזוב את בית ההורים אבל חוזרים אליו אחרי כמה חודשים, וחוזר חלילה. וככה מדלגים בין עצמאות וחצי־עצמאות לבין סוג של תלות. בהדרגה ומתוך התנסויות אלו, אפשר להתחיל להבין מי אני ומה מתאים לי, ואז מתפתחת מגמה של התייצבות, עם פחות ופחות שינויים, עד לעלייה על מסלול מקצועי ואישי קבוע".
איפה הבעיה בתהליך, בסך הכל נשמע לי בסדר, לא?
"לא תמיד החברה סבלנית לתהליך החיפוש והחקירה. אנחנו חיים בחברה הישגית, תחרותית, ולעתים גם מנוכרת ובהרבה מקרים יש לחצים להתקדמות שמגיעים מהמורים, ההורים והחברים. בנוסף, זו תקופה שיש בה המון ציפיות לביטוי־עצמי ייחודי ולהגשמה עצמית, שלפעמים מתנגשות עם המציאות, מכל מיני סיבות".
מה קורה אז?
"כל זה ביחד יוצר 'סיר לחץ' ויכול להוביל לתחושות של מתח, מצוקה, וחוסר־ביטחון. רבים חשים אבודים, מבולבלים, מדוכאים ובודדים, גם אם הם לגמרי בריאים נפשית ופיזית.
"ותחושות כאלה, מצדן, עלולות להוביל להתנסויות לא מבוקרות בכל מיני חומרים, או לשימוש מוגזם באלכוהול, או לקיום יחסי־מין לא־מוגנים, נהיגה לא הכי אחראית... נשמע מוכר?
"מי שלא בטוחים מה הם רוצים ולא מסוגלים לבחור, מרגישים לפעמים שהם 'תקועים' או שהם 'מאחרים את הרכבת'. הם מסתובבים אומללים ומוטרדים, ומחפשים שמישהו יעזור להם לצאת מזה".
ואפשר?
"אפשר".
איך?
"אנחנו מאמינים שעזרה מקצועית מתאימה (כמו זו הניתנת בקבוצות שלנו, שירות הניתן גם ללא תשלום) יכולה גם לסייע וגם למנוע הסתבכויות ובעיות נוספות בהמשך החיים הבוגרים. אם עוצרים לרגע כדי לנסות להבין מהם הגורמים העמוקים שמשפיעים על ההתנהגות – אפשר לשנות דפוסים ש'תוקעים' אותנו ולהגיע לבחירות והחלטות שאפשר לחיות איתן בעתיד".
ומילת עידוד לסיום?
"בגיל שלך, את, אתה, לא מקובעים בתבניות התנהגות וחשיבה נוקשות שהסתיידו כבר מרוב שנים. השינויים הרבה יותר קלים. יותר קלים ויותר מהירים.