קשה להכחיש שהפאסט-פוד פופולרי ומצליח מסחרית ברוב החברות המודרניות. גם לא קשה לנחש למה. הוא טעים, נוח וזול יחסית. אבל במשך השנים קמו לפאסט-פוד אויבים מושבעים שרואים בו נבל-על. ודי בצדק, בסך הכל.

 

המתנגדים לפאסט-פוד מגיעים ממקומות שונים, כל אחד מאיפה שכואב לו. מההיבט הבריאותי ההתנגדות ברורה: לפאסט-פוד יש ערך תזונתי נמוך והוא תורם בענק לעלייה במימדי מגיפת ההשמנה ברחבי העולם. הוא מצליח בכך גם בזכות תכולת השומן הגבוהה שלו וגם בזכות גודל המנות שתפח והתעצם עם השנים.

 

הורים רבים כועסים על הפרסום והשיווק שחברות המזון המהיר מפנות במיוחד לילדים וכך "מקלקלות" אותם מגיל צעיר. שוחרי איכות הסביבה, מהצד האחר, מודאגים מהנזק הסביבתי שנגרם כתוצאה משימוש מופרז באריזות נייר ופלסטיק ברשתות המזון המהיר.

 

יותר ויותר אנשים מבינים כי הם צריכים להגביל את כמות הג'אנק שהם אוכלים. אז אם גם את או אתה רוצים בגדול לעשות את זה אבל עדיין לא מצאתם את הסיבה הנכונה, אולי תנועת ה-Slow Food תעזור לכם.

 

הכנף הלוחמת

התנועה נוסדה על ידי קרלו פטריני באיטליה ב-1986 כתנועת מחאה נגד הפאסט-פוד. אפשר לחשוב על התנועה כסיעה הגסטרונומית של התנועה האקולוגית, או לכנף הקולינרית של תנועת האנטי-גלובליזציה. היא מתנגדת לסטנדרטיזציה של הטעם ומקדמת את תרבות האוכל והיין תוך כדי הגנה על מגוון המזונות והטעמים המקומיים - ושיטות החקלאות המסורתיות.

 

התנועה מונה כיום 83 אלף חברים ברחבי העולם (מה שאומר שזה עדיין מועדון אקסקלוסיבי למדי, אם את או אתה סנובים), המאורגנים ב-800 קבוצות מקומיות ב-50 מדינות בעולם. 400 קבוצות פועלות באיטליה לבדה. בחסות ארגון העל מארגנות הקבוצות המקומיות קורסים, טעימות ותיירות של מזון ויין. התנועה גם מוציאה לאור ספרים ומדריכים ומארגנת את Salone del Gusto, היריד הגדול ביותר בעולם למזון ויין איכותי, שמתקיים כל שנתיים באיטליה.

 

תנועת ה-Slow Food מקשרת בין הנאה ואוכל לבין מודעות ואחריות. חבריה מאמינים שהנאה מאוכל מצויין ויינות צריכה להיות משולבת עם מאמץ לשמר את המזונות המסורתיים הרבים מספור: גבינות, דגנים, ירקות ופירות, שנעלמים הודות להתפשטותם של החקלאות והמזון מתועשים.

 

התנועה מבקשת לשמר את המטבחים והמרכיבים המקומיים ומתנגדת לחוקים ולהרגלים שמעדיפים בחירה בפאסט-פוד.

למזון המעובד, אומרים אנשי תנועת ה-Slow Food, יש טעמים חזקים, ובדרך כלל הוא מתוק מאוד (מתוק מדי) או מלוח מאוד (מלוח מדי). כשמתרגלים לטעמים החזקים האלה, נוטשים בהדרגה את המזונות בעלי הטעמים הטבעיים והעדינים.

 

מה הם רוצים ממך? לחנך את הטעם שלך לטעמים עשירים, מגוונים ומזינים יותר שבאים ממרכיבים מקומיים טריים, שנקצרו בעונתם.

 

רוצים ללמוד עוד? בכיף. התנועה הקימה את האוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה שבפולנזו בצפון איטליה. מטרת האוניברסיטה לקדם את המודעות למזון טוב ולתזונה טובה. תוכנית הלימודים שלה מגוונת ואפשר ללמוד בה קורסים של מספר ימים או לימודים לתואר ראשון ושני. תוכנית הפעולה של האוניברסיטה כוללת הקמת בנק זרעים לשימור המגוון המקומי המקורי, בניית תוכניות שימור ועידוד למוצרי מזון מקומי ומסורתי - ותוכניות פוליטיות לשימור חוות משפחתיות.

עוד על האוניברסיטה

 

 

 

Slow Food מקומי

המתנגדים לתנועת ה-Slow Food טוענים כי מדובר בתנועה אליטיסטית (שלא לומר פלצנית) שפונה רק לקהל אמיד ומצומצם. הם מעלים ספקות (שחלקן מוצדקות) על יכולתם  של הצרכנים הפשוטים לשלם עבור המזונות הגסטרונומיים היקרים שהתנועה מקדמת. טענות אחרות של המתנגדים מתייחסות לאורח החיים המודרני, שאינו מאפשר שימוש במזון מיוחד על בסיס יום יומי. לטענתם אי אפשר לעצור את הקידמה והפיתוח הטכנולוגיים – אפשר רק ללמוד לחיות איתם.

 

גם אם חלק מהטענות נגד התנועה מוצדקות, לא ניתן להתעלם מהרעיונות הבסיסיים שמנחים אותה. הרעיונות והפעילות שהתנועה מקדמת יחלחלו בעתיד גם אל הצרכנים הפשוטים, כלומר אליך. כן כן, אליך.

 

גם חלק מחברות המזון הצטרפו למגמה והתחילו לייצר מוצרים המכילים מרכיבים טבעיים ואיכותיים יותר, וחלקן עושות היום פחות שימוש בחומרי טעם וצבע מלאכותיים.

 

אנחנו, כצרכנים, יכולים לממש את רב הרעיונות של התנועה גם בלי להיקלע לקשיים כלכליים. הכרת טעמים וריחות חדשים של מזונות שונים אינה מחייבת מעדנייה יוקרתית. עריכת קניות בשווקים פה אצלנו בארץ היא חוויה גסטרונומית לא פחותה - ובמחירים שווים לכל נפש. נכון, אולי קניות בשוק פחות נוחות מהסופר, אבל אי אפשר להשוות את איכות הפירות והירקות.

 

בכל רחבי הארץ, ובעיקר בשווקים, אפשר למצוא מסעדות פועלים המגישות אוכל אותנטי ממגוון של עדות ומסורות.

בקצב החיים המודרני, לא חייבים לבשל ארוחות מורכבות כל יום בשביל להימנע מפאסט-פוד. אחרי שמצטיידים במצרכים טריים בשוק, אפשר להכין מאכלים קלים ופשוטים להכנה. כאשר חומרי הגלם טריים וטעימים, כל מה שנכין מהם יהיה טעים.

 

כל אחת וכל אחד זוכרים לפחות מאכל מיוחד שאמא, או סבתא, או הדודה היו מכינות לו בילדותו, מאכל שרק הזכרת שמו מעלה בדמיוננו את הריחות והטעמים שלו. רוב התבשילים האלה פשוטים להכנה יותר מאשר נדמה לנו.

 

זה הזמן לבקש מהדורות הקודמים את המתכונים המקוריים וללמוד מהם כיצד לבשל את המאכלים מסורתיים כדי שלא יאבדו. בשלניות רבות לא משתמשות בכמויות מדוייקות, אלא מבשלות לפי הרגש והניסיון שלהן. לכן מתכון לבדו לא יעזור וצריך לעקוב אחר אופן ההכנה. לימוד ושימור מסורות הבישול של הדור הקודם הוא חוויה בפני עצמה. וגם היא יכולה לעזור ולהרחיק אותנו מצריכת הפאסט-פוד.

עוד על תנועת Slow Food

מיכל גילאון היא דיאטנית קלינית במרכז "שניידר" לרפואת ילדים מקבוצת שירותי בריאות כללית, ומחברת התוכנית "דיאטה אישית און-ליין".