לשוקולד יש היסטוריה ארוכה כמזון נחשק ואהוב בתרבויות רבות. בני המאיה במרכז אמריקה גידלו את עצי הקקאו והיו הראשונים שהכינו מהפולים משקה, שהיה סמיך מריר ומתובל בפלפל וצ'ילי. הפולים נחשבו למזון האלים וסימלו חיים ופוריות והקקאו שימש לפולחן דתי ולעינוג המלכים.
האצטקים האמינו שהאל שלהם גנב את עץ הקקאו מגן-עדן והביא אותו אליהם. לעניות דעתם הקובעת, חוכמה וכוח נוצרים מאכילת הקקאו, והלוחמים שלהם נהגו לשתות אותו לפני היציאה לקרב כדי להתמלא אנרגיה ואומץ. הם גם החשיבו את פולי הקקאו כל-כך עד שהשתמשו בהם כמטבעות כסף, ופולי קקאו נמצאו ביחד עם אוצרות הזהב שלהם.
הכובש הספרדי הרנאן קורטז הביא את פולי הקקאו לספרד, לאחר שבני עמו חיסלו החל מ-1519 את האצטקים, ושם שיפרו את טעמו של המשקה על ידי הוספת סוכר ותבלינים כמו וניל, ציפורן וקינמון. בספרד גם החלו האגדות על סגולותיו של השוקולד כמעורר מיני, נעשה בו שימוש בהקשר של פיתוי וארוטיקה והוא נחשב למעורר תאווה. הספרדים אהבו את השוקולד כל-כך, עד שהצליחו להסתיר אותו משאר העולם במשך כמאה שנה. בסופו של דבר, הסוד דלף והשוקולד הגיע לכל רחבי אירופה ולצפון אמריקה - והפך למבוקש בכל העולם.
ח מה יש בשוקולד? (הערכים הם ל-100 גרם)
הרבה קלוריות: 500-540.
חלבון: 7-8 גרם.
פחמימות: 60-65 גרם, רובן מסוכרים פשוטים.
שומן: 25-30 גרם, שאחראים לכ-50% מהקלוריות שבשוקולד. כמחצית מהשומן בשוקולד הוא שומן רווי, הידוע כמעלה את רמות הכולסטרול בדם. אבל אל דאגה - למרבה המזל, רוב השומן הרווי בשוקולד מורכב מחומצה סטארית, חומצת שומן שכמעט ולא משפיעה על רמות הכולסטרול בדם.
ויטמין E: ויטמין מסיס-שומן, המתפקד כנוגד חמצון.
מינרלים: סידן, זרחן ומגנזיום, החיוניים לבניית העצמות והשיניים, ברזל, נחושת, אבץ וסלניום.
קפאין ותאוברומין: חומרים המעוררים את מערכת העצבים. לתאוברומין פעולה דומה לזו של הקפאין אבל השפעתו חלשה יותר.
נוגדי-חמצון: פולי הקקאו מכילים יותר מ-600 תרכובות צמחיות, ביניהן נוגדי-חמצון שמסייעים להגן מפני מחלות לב וסרטן.
ח שוקולד ומצב הרוח (והתמכרות לשוקולד)
שוקולד הוא ככל הנראה המזון בעל ההשפעה הגדולה ביותר על מצב הרוח. משתוקקים לשוקולד בדרך כלל כאשר מצב הרוח ירוד, ויש חוקרים שמשערים, שהשוקולד מרומם את מצב הרוח בזכות פעילות המרכיבים שלו, הדומה לפעילות תרופה.
אלא שהכמות של הרכיבים האלה בשוקולד - אננדמינים, קפאין, פנילאתילאמין ומגנזיום - נמוכה מאוד ולכן כנראה חסרת השפעה. המנגנון הסביר יותר שמושפע מאכילת שוקולד הוא זה שמשחרר אנדורפינים (חומרים כימיים דמויי הורמונים) במוח, שמעלים את מצב הרוח, כפי שעושה כל מזון טעים אחר. האפקט של האנדורפינים הוא למעשה אפקש של מורפיום, מרגיע ומשקיט, אבל בצורה טבעית ופחות (הרבה פחות) אגרסיבית.
לעומת החוקרים המאמינים בתיאוריית שחרור האנדורפינים, יש כאלה שמוצאים את ההסבר לא בפיזיולוגיה, אלא בפסיכולוגיה. האמביוולנטיות כלפי השוקולד ("טעים אך משמין") נובעת מכך שמדובר במזון טעים ונחשק, שצריך לאכול ממנו באיפוק (אם לא רוצים להשמין בטירוף).
הניסיונות להגביל את צריכת השוקולד, הם שגורמים, לדעת החוקרים האלה, להתגברות התשוקה עד שהיא הופכת לדחף בלתי נשלט. מעין מעגל קסמים...
הרצון לאכול יותר שוקולד מתרחש דווקא בזמן שאוכלים את השוקולד, ולא לפני האכילה, כמו שנהוג לחשוב. עם זאת, הדחף יכול להתגבר כאשר מנסים להגביל את הצריכה לפני שמרגישים שובע.
